לנצח את הכל

פרק 9

נקודת מבט תום:
אני לא מאמין שאני עדיין חושב עליה. כל הלילה רק חשבתי עליה, אני לא מבין למה היא כל כך מעסיקה לי את הראש...
״תומי, קום השעה אחת עשרה. אני צריכה שתלך לקנות לי חלב.״ אמרה אימי. אני מחייך לכרית שלי, לשמע הכינוי שבו היא קוראת לי. היא הייתה קוראת לי תומי מאז שאני בן חמש והיא, והיא עדיין קוראת לי ככה, אפילו כשהיא יודעת שאני כבר לא תום בן החמש אלא, תום בן השמונה עשרה. האמת בגלל אימי כל החברים שלי קוראים לי בכינוי הזה, מאז שמיה החלה לקרוא לי כך.

התהפכתי במיטתי ופיהקתי, ״טוב אמא, אני קם.״ עניתי לה והיא יצאה מחדרי. קמתי ממיטתי והלכתי לשטוף פנים, לקחתי חולצה ומכנס קצר, לקחתי את המפתחות של ה- B.M.W שלי וירדתי למטבח כדי לשתות. ראיתי את אימי במטבח וכיוון שלא ראיתי את ליה העוזרת שנמצאת איתנו מאז שאני בן שנה, שאלתי, ״אמא יש מצב את מכינה לי קפה?״
״בטח חיים של אמא, תשב אני אכין לך.״ אמרה ונתתי לה נשיקה על הלחי, והתיישבתי על הכיסא שנמצא ליד הדלפק במטבח.
היא הגישה לי את הקפה ונשקה לראשי.

״תום אני צריכה שתביא לי חלב מהסופר.״ חזרה שוב פעם כי חשבה שלא שמעתי אותה.
״אוקיי אני עכשיו הולך.״ אמרתי וקמתי מהכורסא, יצאתי מהבית, נכנסתי לרכב, התנעתי אותו והתחלתי בנסיעה.
אחרי חצי שעה חזרתי לביתי ועליתי לחדר שלי, בעוד אימי קוראת לי שהאוכל יהיה מוכן עוד עשר דקות.
לאחר שעברו עשר דקות ואימי קראה לי לרדת כי האוכל מוכן ירדתי ללמטה וישבתי בשולחן עם אימי ואבי.
לאחר שסיימתי לאכול עליתי בחזרה לחדרי.

ראיתי טלוויזיה ואחרי חצי שעה השתעממתי אז ירדתי לסלון וניגנתי בפסנתר. התחלתי לנגן בפסנתר מאז שאני בן שמונה, זה הדבר היחיד שמרגיע אותי כשאני עצבני או חסר מנוחה.
אחרי בערך כשעתיים אני עולה לחדרי ונכנסתי למיטה, ופיהקתי. ״יואו איך אני עייף..״ מילמתי לעצמי וחשבתי ללכת לישון שנ״צ . הסתכלתי על הטלפון שלי וראיתי שהשעה עכשיו 16:32 ועצמתי את עיניי בכוונה להירדם אך אחרי שתי דקות הטלפון שלי מצלצל.
׳רון החמור׳ מופיע בצג של האייפון שלי, וגיכחתי כי ידעתי שהוא הולך לחפור לי על הכאב ראש שיש לו, אחרי שהוא שתה אתמול ללא הפסקה. עניתי לשיחה ולפני שהספקתי להגיד לו שלום הוא ישר צעק, ״אחי! רעות ואני עוד שעתיים באים אליך יש לנו שיחה צפופה לעשות אז תהיה מוכן נפשית.״ ואני פשוט צחקתי.

אני חולה על שני המפגרים האלה הם תמיד מצליחים להצחיק אותי מהדברים הכי אידיוטים שיש. הם כל כך ילדותיים, לפעמים כשאני איתם אני מרגיש שאני המבוגר האחראי בחבורה. ״טוב אחי, אל תדאג אני מוכן נפשית. עכשיו אל תחפור לי אני הולך לישון.״ עכשיו היה תורו לצחוק.
״טוב, יאללה גבר לילה טוב.״ אמר רון.
״ביי״ עניתי ופיהקתי שוב. עצמתי את עיניי והפעם נרדמתי בלי שום הפרעה.
אחרי שעתיים התעוררתי מצלצולים שלא מפסיקים מהטלפון שלי, ועוד רגע התחרפנתי כי ידעתי מי זה.
״מההההה???!!?! חופר אני ישן!!״ צעקתי לטלפון לפני שרון יספיק להגיד משהו. ״ מה מה??! אנחנו עוד עשר דקות אצלך. ידעתי שאתה ישן לכן התקשרתי כדי להעיר אותך.״ אמר רון בזדוניות.
״ימניאק!! עשר דקות זה הרבה זמן בשבילי. אתם לא ביונסה שאני צריך להתלבש יפה בשבילכם..״ אמרתי מתוסכל שהעירו אותי משנתי.
״אחי אני יותר יפה מביונסה... לא ראית את הניתוח של התחת שלי שעשיתי שבוע שעבר? ואת התוספות בשיער? דווקא חשבתי שיצא לי יפה, ככה אני אוכל לצאת איתך לדייט רק שנינו...״ אמר רון ברצינות אך גם ציניות נשמעה בקולו.
אני לא יכול איתו הוא פשוט מפגר... והתפקעתי מצחוק..
״דיי כבר יטמבל, רק חסר לך שרעות תשמע אותך והיא תחשוב שאתה פוזל לצד השני ושעוד מעט תעזוב אותה לטובתי..״ אמרתי צוחק.
״חחח וואלה אחי צודק. אני לא אעזוב אותה בעד שום הון שבעולם!״ אמר בהחלטיות.
״טוב יאללה אחי, אני אתארגן ואדבר איתך..״ אמרתי.
״טוב אחי, נדבר.״ אמר וניתק את השיחה.