לנצח את הכל

פרק 23

נקודת מבט אמילי:
״את לא הולכת עם השמלה הזאת!״ לפתע הגיח תום מאחורי עם הבעה כועסת. ״אני רציני! כמו שאמרתי לך מקודם בחדר, עם חתיכת הבד הזאת את לא יוצאת מפה!״ אמר כעובדה.
הסתובבתי לכיוונו עם חיוך מזויף. ״תודה על העצה, אולי אשתמש בה לפעמים הבאות.״ על פניו הופיעה הבעה של הלם ובמהרה הפכה לכעס.
התקדמתי לכיוון היציאה של הבית לפני שהצליח להשחיל מילה נוספת.
עמדתי בחצר ובדיוק שלחתי לדין הודעה שניפגש במועדון הקבוע שלנו, בעוד צעקותיהן של הבנות נשמעות כנגד הבנים.
״אני לא מתווכחת איתך ואני לא רוצה לשמוע ממך כרגע.״ אמרה רעות והתקדמה לכיוון הרכב בעוד רון צועק מאחוריה וקורא לה. ״בייבי חכי בואי נשב ונדבר על הכל...״ רון אמר בהתרסה.
״אני לא אתן לך ללכת עם פיסת הבד הזולה הזאת למועדון רק בגלל שאמרתי לך שאנחנו לא יכולים להיות ביחד ועוד כשאני לא נמצא שם באזור כדי להשגיח ששום דבר מוזר לא קורה.״ אמר תומר בכעס.
״אל תדאג.. שום דבר ׳מוזר׳ לא יקרה אלא אם אני אתן לכך יד.. אבל לך תדע אולי אפגש בחור נחמד שכן ירצה להיות איתי ולהודות ברגשות שלו כלפיי בפומבי ולא להכחיש כמו נקבה? הא?! מה אתה אומר?״ אמרה נועה בעוקצנות אך גם זיק של כעס נשמע בקולה. יד חמימה ומוכרת הונחה על ידי הימנית.  ״בבקשה בייב, אני מבקש ממך תלכי להחליף בגדים.״ קולו של הבחור שלי נשמע וגרם לכך שאשים לב רק לקולו ולא לשאר הקולות האחרים מסביבנו. ״לא! אני מצטערת, אבל אני נשארת עם השמלה הזאת!״ אמרתי כשהכעסים חוזרים ומתגברים.
מה? אני עד כדי כך נראית מכוערת וזולה בשמלה הזאת שהוא רוצה שאני אחליף?! היא לא כל כך חשופה כדי שאצטרך להחליף אותה. משכתי את ידי מידו החמה וצעדתי לכיוון החניה.
עליתי לרכב שלי כאשר רעות היא הנהגת, כי הלילה אני הולכת להינות. להשתכר ולא לחשוב על שום דבר אחר.

ירדתי מהרכב לאחר שרעות חנתה והתעלמתי ממבטיו השורפים של תום ונכנסתי למועדון, בעוד רעות ונועה מאחוריי.
״אני הולכת לשתות משהו עכשיו, תרחיקו אותו ממני בבקשה אני לא רוצה לדבר איתו לפחות בשעה הקרובה.״ ביקשתי מרעות ונועה
במבט מתחנן והן בתגובה הנהנו והלכו לחפש שולחן בעוד הבנים הולכים אחריהן כמו פודלים ורק תום נשאר עומד במקומו ובוחן אותי במבטו. התקדמתי לכיוון של הבר, התיישבתי על הכיסא הגבוה
ופניתי לברמן, אשר שיערו היה בלונדיני ובלורית קטנה לראשו. עיניו יפות, כחולות, ושיריו בולטים מבעד לחולצה השחורה והצמודה לגופו.
״היי, אפשר שני שוטים של גרייגוס?״ ביקשתי בחיוך קטן וידידותי והוא השיב אחד כזה בחזרה. ״יום קשה עם הבחור? הא מלאך?״ שאל בחיוך והתבלבלתי משאלתו.. איך הוא יודע שאני כאן בגלל תום? מלאך? אני ההפך הגמור ממלאך. מלאכים מושלמים ללא שום פאק, ואני מלאה בפאקים.
הפניתי לו פרצוף מבולבל והוא הביט מאחוריי וסימן לי להביט גם.
סובבתי טיפה את ראשי והבחנתי בתום, הרגשתי לעצמי לבחון אותו במבטי כמו שעשה זאת הוא לפני שיצאנו מהבית.
לגופו חולצה אפורה קצרה עם כיתוב לבן עליה, מכנס ג׳ינס שחור ונעליים אפורות גם כן. הפניתי את מבטי אל הברמן בחזרה אך הוא הגיב לפני שהספקתי לשאול. ״כל הדרך שהלכת לפה הוא לא הפסיק להסתכל עלייך, הוא אוהב אותך. רואים.״
חבל שכולם רואים את זה חוץ ממני ביומיים האחרונים, כי כל מה
שהוא עושה זה להוציא עליי את התסכול שלו במקום לדבר איתי.
חייכתי חיוך קטן ועצוב. הוא הניח מולי את השוטים על מגש ולקחתי את השוט הראשון בידי וגמעתי אותו, כך גם את השניה אחריו.
״מלאך, הוא מתקרב. אם תרצי להבריח אותו ממך כי חברתו מפריעה לך.. רק תזרקי לי סימן ואני אעזור לך.״ אמר בנחמדות וקרץ לי.
״תודה.״ השבתי בחיוך. ״איך קוראים לך?״ שאלתי לפני שהתכוון להתרחק.
״אושר, ולך מלאך?״
״אמילי.״ השבתי.
״אמילי.. הממ. כנראה לא טעיתי כשקראתי לך מלאך, השם שלך
נשמע כמו של מלאכית.״ אמר לאחר שניגב כוס זכוכית והניח
אותה על הדלפק. הסמקתי במבוכה מדבריו.
ופתאום ריחו המשכר הגיע לאפי וחום גופו מורגש על גבי.
״תפסיקי לשתות. זה לא יעשה לך טוב.״ אמר בקול צרוד וסקסי.
מפליא ביותר שגם כשאני כועסת עליו הוא עדיין יהיה הבחור הכי חתיך במועדון. ״הרבה דברים לא עושים לי טוב.. אולי גם אתה נכלל בהם.״ אמרתי וכאב לי בלב כי ידעתי שפגעתי בו. אך אני רוצה להרחיק אותו ממני, כי הוא פגע בי ואחרי היומיים האלו, אני מתחילה להפנים שחששותי היו נכונים. ואנחנו באמת לא מתאימים אחד לשניה, אנחנו נגרום לנזק גדול יותר אם נשאר ביחד. ידו נכרכה סביב ידי והבל פיו הורגש על אוזני. ״אני עושה לך הכי טוב. אף אחד לא עשה לך טוב כמוני, ולא יעשה לך ואת יודעת את זה.״ אמר בטון נמוך קר. בעוד הכעס נשמע בקולו.
רטט הורגש לי בין רגליי והצמדתי אותן אחת לשניה במהירות והבטתי סביב בחשש שמישהו הבחין בתנועותיו החדות. למזלי אף אחד לא הבחין בכך חוץ מתום שגיכח קלות מהמעשה. ״אני היחיד שיכול לגרום לך להרגיש טוב. והכי חשוב.. את אוהבת את זה שאני הוא זה שעושה לך טוב. רק אני גורם לך לרטט בין הרגליים..״ קולו הופך צרוד וסקסי יותר מרגע לרגע. הוא הזיז את ראשו טיפה ונשק נשיקה רטובה לצוואר שלי, ניסיתי להרחיק אותו קלות עם ידי למרות שידעתי שאני אוהבת את התחושה שבה הוא גורם לי להרגיש. הפניתי את מבטי לאושר והוא קלט את מבטי והחל לפעול. ״היי מלאך? הכל בסדר כאן?״
״מלאך?״ שאל תום בבלבול והביט לכיוונו של אושר.
״כן הכל בסדר. תודה אושר.״ השבתי בחיוך קטן לכיוונו, אך תום לא שמח מתגובתי וישר הגיב. ״שום דבר לא בסדר, אנחנו צריכים לדבר כדי לסדר את המצב המזוין הזה!״ אמר בתסכול והביט בעיניי. אושר שצפה בסיטואציה הבין שהוא כבר לא אמור להיות נוכח בהצגה.
״תום.. אנ-״ נקטעתי במהירות על ידי תום. ״את לא תתחמקי ממני עכשיו. את תדברי איתי ברגע זה!״ פקד בכעס. ״לא! אני לא איזו בובה שלך, שתפעיל אותי כרצונך כל פעם שיתחשק לך!״ נשפתי חזק בכעס והתרוממתי מהכיסא וניסיתי לעקוף אותו, אך הוא תפס בידי והרים אותי על גבו לפני שהספקתי להגיב.
לפתע הונחתי על הקרקע והבבחנתי בכך שאנחנו מחוץ לכניסה למועדון וחבטתי בחזהו. ״מה נראה לך שאתה עושה כשאתה מרים אותי ככה?! חתיכת איש מערות!״ הוא הזעיף את גבותיו קלות לשמע הערתי ובחירת המילים שלי. ״אמי בבקשה תדברי איתי! אני מצטער אוקי!? אני פאקינג מצטער שדיברתי אליך ככה וצעקתי.. אבל את לא יכולה לעשות לי את המוות בכוונה וללכת עם השמלה הקצרה והחשופה הזאת למועדון! את משגעת אותי! ועוד יותר גרוע את בכלל לא מוכנה להקשיב למה שיש לי לומר! אז כן, אני מצטער אבל זו היתה הדרך היחידה להביא אותך לפה כדי שנדבר.. גם אם זה אומר שאני מתנהג כמו איש מערות! אז אני רוצה שפאקינג תדברי איתי ותסבירי לי למה את רוצה להוציא לי את העיניים מהמקום?!״ אמר בתסכול וחוסר אונים.
״אני פשוט צריכה את הזמן שלי, אני צריכה שקט.״ אמרתי בעצב אך בידיעה שזה הדבר הכי נכון לעשות כרגע.
״מה, מה זאת אומרת?״ שאל בבלבול.
״זאת אומרת שאני רוצה הפסקה, שנינו צריכים וזקוקים לה. היא תעשה לנו טוב..״ אמרתי ונשכתי קלות את שפתיי מרוב לחץ.
״לא!״ אמר נחרצות, והביט בפניי במבט של פחד וחרטה.
פחד? ממה יש לו לפחד?
״תום.. אתה שם לב שזה כבר לא עובד, שזה כבר לא זה. אנחנו לא מתנהגים כמו שהתנהגנו בהתחילת הקשר בינינו.. אני פשוט צריכה הפסקה, כדי לראות מה אני רוצה..״ אמרתי החלטית והעברתי את ידי בשיערי.
״אבל שמת אותה...״ הוא אומר בעצב. ״שמתי את מה?״ שאלתי מבולבלת. ״את השרשרת.״
״אמרתי לך שלא אוריד אותה אף פעם. ואני מקיימת את ההבטחות שלי.״ אמרתי והתקרבתי לפניו, הנחתי את ידי בעדינות על זיפי לחייו וליטפתי אותם ברכות. הוא עצם את עיניו והתמסר למגע ידיי.
״אני לא מסכים להפסקה הזאת! את עדיין איתי ושום גבר לא יניח עליו את הידיים המטונפות שלו! אני אומר לך שאם מישהו רק ינסה לעשות לך משהו או ינסה להתחיל איתך, שיהיה מוכן ומזומן לדם שיופיע על פניו!״ שוב פעם נימת קולו הפכה עצבנית אך עם זאת גם גופי החל לרתוח. ״תפסיק להיות כזה קשה! תכבד את בקשתי ותתרחק ממני!״ אמרתי והורדתי את ידיי מלחייו במהירות והתכוונתי לחזור למועדון אך הוא תפס מהר את ידי וסובב אותי אליו.
״אבל אני לא יכול! אני אוהב אותך!״ אמר בצעקה וכל גופי השתתק לשמע הצהרתו, אפילו ששמעתי אותה כבר בפעם הראשונה ששכבנו.
״א-אני... אני צריכה ללכת..״ אמרתי בגמגום בעוד פניי מוסטות ממנו לכל כיוון אחר אפשרי שהוא לא עיניו הירוקות, העיניים הכי יפות בעולם. שחררתי את ידי מידו וברחתי כל עוד נפשי בי.