different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~

Chapter Two

הוא משך את מותני למטה,מושיב אותי עליו ואני נעתי בחוסר נוחות וכחכחתי בגרוני. לפחות הבנים האחרים בכלל לא התייחסו אלינו-הכל היה אינטמי ואישי יותר "מה שמך?" הוא שיחק בשיערי הארוך ברוגע,השקט שלו היה

סוער,מסוכן..הרגשתי נורא,הרגשתי מפוחדת עד מוות.

"פרלה" צייצתי בקול קטן"פרלה?" הוא הרים את גבותך"בחירה מדוייקת" הוא מלמל מתחת לשפם

"את בטח רעבה" האמת היא שכן..קצת.. "קחי את המנה שלי" קימטתי את המצח "לא אהבת אותה?" איך מישהו לא יכול לאהוב את הבישולים של גו'י? " אכלתי לפני כן" הוא העניק לי הסבר חותך ואני הנהנתי בעדינות

"תאכלי לאב" הוא מדבר בקול נעים,אבל עדין זה מרגיש לי משפיל.

אני לא הולכת לאכול שאריות או משהו,אני בסדר "אני בסדר" אני ממלמלת " פרלה" הוא מזהיר ואני מתכווצת מהטון שלו "בסדר" אני נושפת,האחרים עדין עסוקים בשלהם,כאילו זה רגיל שהוא מבין בחורות לשבת עליו,לאכול איתו..

אלוהים ברור שזה רגיל.

לא אכלתי הרבה אבל זה בכל זאת גרם לי להרגיש שבעה "אני צריכה ללכת" מלמלתי נעמדת "אני אסיע אותך" הוא קם באטיות "אני..זה בסדר אני אסתדר" לא רציתי שהוא ידע שום דבר עלי ,הוא נאנח מחזיק אותי קצת מתחת

למרפקי ומוביל אותי אל מחוץ למסעדה "תקשיבי לי דרלינג" הקרבה אליו הייתה מלחיצה

"אני שונא שמסרבים לי ומכיוון שאני רוצה אותך את לא מוציאה מהשפתיים החמודות שלך שום סרוב" הוא אומר בטון נמוך ומאיים פניו קרובות לפני בכמעט לגמרי,נרתעתי,כפות ידי נפרשו על החזה שלו וניסו לדחוף אותו.

אבל הוא החזיק במותני ככה שהכל נעשה מוזר,

"אל תתרחקי פרלה,את רק מחמירה את זה"כפות ידי שבו למקומן והשפלתי את ראשי "אני לא מרגישה בנוח ל.." הוא קטע אותי כהרגלו "את תתרגלי אלי" הוא חייך "עכשיו בואי נלך לרכב שלי,אני צריך להסיע אותך הביתה."

"אבל.." המבט שלו התלקח בכעס "מסוכן לנערה כמוך להסתובב ככה סתם בלילה. עכשיו,לפני שזה נעשה לא נעים. כדי לך להקשיב לי" נאנחתי מהנהנת.

נעמדנו מול רכב למבורגיני אוונטדור מפואר בצבע שחור הוא הרים את הדלת(ברכב הזה הדלתות נפתחות למעלה) כדי שאוכל להיכנס וסגר אחרי ממהר לפתוח את דלת הנהג ולהתיישב בכסא הנהג.

הנסיעה עברה בשקט,אבל הייתה חייבת לשבור אותה "מה השם שלך?" הוא נראה מופתע וחצי חיוך מלגלג נפרש על פניו "ליאם פין" הוא אמר כמובן מאליו

"מצטערת שאני לא מחבבת סכנות" מלמלתי בעלבון

"כל הבנות מחפשות הרפתקאות" הוא צוחק בלעג

"כנראה שאני לא כל הבנות" המילים שלי לא נשמעו בבירור אפילו לי,אבל העדפתי אותן ככה כדי לא להמשיך בדיון.

לא הכרתי אותו וכבר לא חיבבתי אותו,הוא הפחיד אותי.. משהו בשקט ובנימה הנעימה היה מסוכן בכדי שאאמין.

כשהגענו פתחתי את הדלת ונמלטתי אל פתח ביתי,מחטטת בתיק הצד הקטן שנסחב איתי עוד מאז שהסינר ירד ממני.

הרגשתי זרוע נכרכת סביב מותני,הוא הכניס את ידו אל התיק והרים את המפתחות "אני חושב שמצאתי מה שחיפשת" הסתובבתי מנסה לקחת את המפתחות ממנו

"אני נותן את הצרור אם את מביאה לי את הנייד של לשניה" כיווצתי את גבותי שולחת יד לכיס האחורי ומוציאה את הפאלפון שלי,הוא לקח אותו וכנראה התקשר לעצמו "עכשיו יש לך אותי" חרא.

"הבטחת להחזיק את המפתחות" הוא חייך "עוד דבר אחד" לא הבנתי מה המשחק שהוא מנסה לשחק,הוא סימן לי לנשק אותו על הלחי ואני הסמקתי במבוכה והשפלתי ראש,אין מצב,כל דבר בקשר אליו מפחיד אותי. אין מצב שאני יוצרת איתו מגע מרצוני החופשי

הוא נאנח "למה את כל כך קשה" הוא מגלגל עיניים ולאחר מכן שפתיו נפגשות עם שלי.

אני מופתעת ולכן אני לא מגיבה ועומדת במקום..לא ,סליחה-אני נטועה במקום כמו פריקינג בול עץ!

הוא מתנתק ממני לאחר כמה שניות "קחי את זה" הוא נותן לי את הטבעת שנחה לו על הקמיצה ומשחיל אותה לאצבע האמצעית שלי "עכשיו גברים לא יתקרבו אליך" הוא מחייך רגע..וואט דה.. "לא " פאק "זתאומרת.. אתה אפילו לא מכיר אותי עדיף שלא" אני מחזירה לו את הטבעת הכסופה עם החריטות המלכותיות והאבן האליפסית הכחולה והגדולה שמשובצת באמצע

"נכון ובגלל שאני ממש רוצה להכיר אותך הגברים צריכים לדעת לא להתקרב אליך" הוא מחייך

"פשוט תקחי את זה אני לא רוצה לעשות את זה בכוח" אוף

הוא מגיש לי את ידו הפתוחה כשבאמצע יושבת לה הטבעת..אני מהססת,מסתכלת עליו ועליה "או שאת תשימי אותה או שאני אשים לך אותה" הוא לא משאיר לי בררה..אני נושפת "בסדר" אני לוקחת את הטבעת ועונדת אותה משפילה את מבטי

"ילדה טובה" הוא אומר בנימה נעימה ,הוא מניח את ידו מתחת לסנטרי ,ארבעת אצבעותיו עוטפות אותי בלחי אחת ואגודלו בלחי השניה כשהוא מרים את ראשי

"אל תשפילי את הראש שלך" הוא אומר בטון קשה"ואל תעשי פרצוף כל כך עגמומי יקירתי,את נמצאת בידיים טובות" אה..כן בטח..

"אתה מסוכן" איי פאק מתי אני אלמד לא להגיד את מה שאני חושבת?

"מאוד" הוא מגחך "זה לא מתאים לי" אם הייתי יכולה להתחלק ל2 הייתי מכה את עצמי "אני חושב שאפשר להתגבר על זה" הוא מחייך

"אבל.." עכשיו הוא נראה קצת כועס "שום אבל פרלה,לא כדי לך להתחיל את ההיכרות שלנו ככה"

"אני מזהיר אותך מתוקה,אני לא בן אדם רחמן,אם תעצבני אותי את תשאי בתוצאות" הוא אומר בטון נוזף

איך זה קרה? לפני רגע הוא היה רגוע..טוב נו.. היה צפוי שהשקט הזה היה שם כדי לחולל סערה

"אני רק חושבת ש.." הוא קוטע אותי "תפסיקי לחשוב כל כך הרבה,אני ממילא בסוף אשיג אותך" הוא נושק לשפתי ונעלם... פשוט ככה.

נעלם!