different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~

Chapter 18

"את מה?" כריסטיאן מצמץ לעברי

"אני מתפטרת,בסוף השבוע אני עוזבת" אני נאנחת

"עשיתי משהו לא בסדר?" אני רוצה ליבב כדי לפתוח בבכי אבל עוצרת את עצמי.

"לא,זה לא אתה זה פשוט ש..ליאם ו.." לעזאזל אפילו לשקר אני לא יודעת.

"אני...אני מתפטרת לא בגללך אני פשוט לא מרגישה בנוח פה כבר" אני מכחכחת בגרוני

"מה זאת א.." מישהו פותח את הדלת ואני מתכווצת כשאני שומעת את הקול "היי כריס ק.." הוא נעצר ומכחכח בגרונו.

אנחנו ככה למשך כמה שניות לפני שאני קמה במהירות חולפת על פני פיג' ופותחת את הדלת ביבבה איומה.

אני טורקת אחרי את הדלת ורצה אל מחוץ למסעדה.

פיג' מופיע לאחר דקה פחות או יותר

"את משוגעת לגמרי?" הטון שלו כועס

"את מתפטרת?את מטומטמת או משהו?כריסטיאן נותן לך את התנאים הטובים ביותר" אני שומעת קצת דאגה שם.

אני לא עונה ודמעות ממשיכות לרדת במורד פני

"את ברצינות מתפטרת?" הקול שלו הופך לנמול ומהורהר

"כן" אני ממלמלת

"למה?" הוא ממלמל

"כי איבדתי את פאקינג חבר היחיד שלי! לא באלי להיות פה יותר בסדר?" לא היה לי אכפת שניבלתי את הפה, הסתובבתי ללכת אבל הוא החזיק את הזרוע שלי ומשך אותי לחיבוק

נלחמתי בו "אני מצטער" הוא נסה לשמור על קשיחות ועדין להיות רגיש למצב "אני פשוט לא יכול עכשיו"

התייפחתי בעצב ודחפתי אותו משתחררת "עד סוף השבוע לא נתראה יותר. היה נחמד להכיר אותך חבר" הסתובבתי והלכתי משאירה אותו מאחור.

זה נראה שלא היה לו אכפת. הוא רק רצה שהמצפון שלו ירגיש נקי.

ממילא המשמרת שלי נגמרה. אז הלכתי ולקחתי את המעיל שלי והתיק שלי ויצאתי אל השלג שהתחיל לרדת בצורה משמעותית מעלי.

לא שמתי את המעיל והתחלתי ללכת אל התחנת אוטובוס.

המכונית המוכרת נעצרה לידי כמו בכל יום כמעט.

"עלי בייב" ליאם פתח אץ החלון ברכב בעזרת הכפתור לידו.

המשכתי ללכת ראשי מורכן "קדימה יפייפיה , את תהי חולה בסוף" אני אוהבת אותך.

פתחתי את הדלת של הרכב ונכנסתי  לתוכו

היד שלו עטפה את שלי "את קפואה. למה את לא דואגת לעצמך?"היד שלו הייתה מלאה בחתכים ושריטות כמו בכמעט כל פעם שראיתי אותו.

הרמתי את היד שלו ואצבעותי לטפו את הקווים. מיד לאחר מיכן נישקתי כל אחת מהחבלות.

"אני אוהב כשאת עושה את זה" כן,זאת לא הייתה הפעם הראשונה. הוא נאנח והיד שלו הייתה רפויה,יכלתי לעשות איתה מה שרציתי.

"היום בערב אנחנו הולכים להיות עם 4 החברים שהיו איתי במסיבה ובמועדון..זוכרת?" התאמצתי קצת אבל לא לזמן רב כי לא יכלתי לשכוח איך הכרתי אותו.

"הם רוצים להכיר אותך. אז עכשיו אנחנו הולכים לקניון,אני אקנה לך תה, נשב ונראה שאת לא חולה ואז נלך. אם את תרגישי רע כשנגיע למקום חם יותר אני אבטל." הוא אומר ואני רק רוצה לבכות מהאושר הזה של הידיעה שהוא דואג לי. מישהו דואג לי. מישהו מחבב אותי.

"בסדר" אני מנשקת את הלחי שלו .

כשאנחנו מגיעים לקניון אנחנו נכנסים דבר ראשון למסעדה קטנה ויוקרתית,אנטימית .

הוא מזמין לי תה ופאי שוקולד ולו רק קפה שחור קטן ואז הוא מושך אותי להתיישב לידו בספות (זה כמו בארומה שצריך ללכת להזמין רק שפה זה לא הגשה עצמית זה רק ההזמנה היא בכוחות עצמכם)

המצח שלי נח בשקע של צווארו וכתפו ,האנשים במסעדה-כלומר,חלקם, מסתכלים עלינו ,אני מתכווצת באי נוחות "תחשבי שרק אני פה בייבי,אל תתני להם להפריע לך" הוא מרגיע אותי כאילו יודע מה מתחולל לי בראש

"למה את נראת מדוכאת?" אני ממצמצת בהפתעה "סתם תקופה קשה" אני ממלמלת "קרה משהו בעבודה?" אני עד כדי כך שקופה? "לא,אני סתם ככה,זה קורה לפעמים" אני נאנחת.

"בסדר" הוא מוותר "את מרגישה טוב?" אני מרימה את מצחי מעט ומחייכת מהנהנת בעיניים עצומות והוא מנשק את מצחי,זרועו כרוכה סביב כתפי

"תסיימי לאכול ונלך " אני מגחכת "זה לא נקרא לאכול לי "(קיצור לליאם) "כן זה כן" הוא ממלמל "אני פותחת את עיניי מסתכלת עליו בצורה משועשעת "גם הילד שלו יואכל את זה תתכונני" מצמצתי בהפתעה "מה?" הוא רציני? "מה מה?" הוא ממלמל "הילד?" אני ממלמלת בבלבול "ברור" הוא מחייך את החצי חיוך הסקסי שלו

"את תהי אשתי,אני רק מחכה קצת כדי שאני לא אראה כמו משוגע שאחרי פחות מ3 חודשים אני מציע לך נישואים" הלב שלי פעם בחוזקה. רציתי את זה.

"זאת לא אני שאמורה לחשוב על זה?" אני מהרהרת בשקט

"שנינו אמורים" הוא מנשק אותי ברכות, אני מחייכת "אתה מפתיע" אני ממלמלת מנידה בראשי והראש שלי חוזר לנוח בשקע הצוואר שלו "אני תמיד אפתיע אותך בדברים טובים" הוא אומר את זה ביראת כבוד כזאת,באהדה, באהבה כזאת שאני לא יכולה אלה להרים את הראש ולנשק אותו.