"את ערה?" העיניים שלי עצומות ואני מהמהמת בשקט
"לכי לישון,אני אהיה פה,רק תנסי לישון,את גמורה" אני בולעת את הרוק,הוא פשוט העתק של מרסדס רק כזכר אלפא יהיר,מתנשא,מקסים,ומצחיק..אה..והוא גם מכיר רק את הצדדים המכוערים שלי והוא מחבב אותם. מרסדס חיבבה אותי בגלל שהיא ראתה בי את הטוב. הוא לוקח את שני הצדדים ומקבל אותם באהבה..
הפאלפון שלו מצלצל ואני פותחת עיניים בבהלה "הכל בסדר" הוא לוחש לי ואז עונה לפאלפון
הנשימה שלו משתנה,כאילו הוא ממש כועס.
הוא האצבעות שלו עכשיו מתאספות לאגרוף ומדי פעם הוא משחרר את האגרוף ומעביר את כף ידו על גבי.
הבן אדם בקו השני רועש וצווחני. אני מסוגלת להבין מילים מתוך השיחה מרוב שהבחורה רועשת.
"מונה" הוא אומר בקול מאיים "לא,את ממש לא באה לפאקינג בית שלי" הוא מעביר את ידו מעל לראשי וקם בעצבים
"הבהרתי לך בהתחלה שזה רק זיון,תעזבי אותי בשקט" הוא מגניב אלי מבטים
"מונה את לא.." הוא ממצמץ וממהר להסתכל על צג הפאלפון "פאק" הוא צועק ומשליך את הפאלפון בעצבים על הרצפה,הפאלפון מתפרק
אני נרתעת,פחד מתפשט בחזה שלי,אני מתכרבלת בפוך בבהלה,מצטנפת..למרות הכל אני עדין ממש פוחדת ממנו.
"אני מצטער" הוא ממלמל מתיישב על המיטה וידיו עוברות על אחורי ראשו
"מה קרה?" אני ממלמלת מתיישבת על בירכי ומתקרבת אליו.
אני מניחה את ידי על כתפו ומושיבה את התחת שלי על עקבי הרגליים שלי.
הוא מסתכל עלי ,שולח את ידי לירך שלי.
הוא מסדר את רגלי בפיסוק מעל הרגליים שלו ועוזר לי לרכון אליו.
הוא מנשק אותי ואני נשענת על ירכיו ומנשקת אותו חזרה.
פתאום הדלת נפרצת ובחורה בעלת שיער שחור ועיניים ירוקות נגלת לעיננו.
אני יורדת מליאם במהירות,מבוהלת.
הילדה לא ממש יפה אם להיות כנה..יש לה גוף אבל אלוהים בעט לה בפרצוף.
"חולת נפש" ליאם ממלמל
"מי הזונה הזאת?" אני מתכווצת למשמע הקללה שלה..ההערכה העצמית שלי לא ממש מרקיעת שחקים ממילא.
הוא מקדיר אליה פנים ואני כבר מבינה שמה שהולך לקרות אהיה מסוכן. אני רוכנת אל האוזן שלו "תרגע,אל תתן לזה לעצבן אותך" הוא לוחץ את ירכי ומסתכל עליה "אני חושב שכדאי שתלכי" הוא מושך בכתפיו "כדי שתמשיכו באקט?" ליאם מסתובב אלי
"לא,למזלה היא לא את, אני לא רוצה את הגוף שלה" הוא מסתובב ומנשק אותי
"ממש רגשני מצדך לי" היא אומרת במתיקות ומתקדמת לעברנו.
אני מתכווצת מאחוריו "מה קרה? מצאת מישהי שמסכימה למצוץ לך? זה העניין?" השרירים שלו נעשו כל כך מתוחים באותו הרגע שזה היה מפחיד
"תדברי יפה" היא אומר באזהרה.
"בואי הנה זונזונת" היא מושכת אותי מהשיער -ליאם מופתע מהתנועות המהירות שלה ככה שהוא לא מספיק להגיב בזמן. "תעזבי אותה כלבה מטורפת" הוא אומר בעצבים
"אין בעיה" המצח שלי פוגש בקצה השידה החדה כתער
הוא פולט קללה לא מובנת-אוקי,אוקי;יותר מדי קללות ליום אחד. נקו את הפה שלכם.את אמורה להיות נשית ואתה..טוב אני לא מופתעת.
הוא תופס אותה מהצוואר ומצמיד אותה לקיר,הרגליים שלה נאבקות להגיע לרצפה
"לעזאזל ליאם עזוב אותה" אני מחזיקה את היד שלו,מתנדנדת.
הוא תופס אותי ,עוזר לי להתייצב ולאחר מכן משחרר את מונה
"את –לכי לשכב במיטה מיד" הוא מצווה עלי ואני מועדת אל המיטה.
"ואת חתיכת.."אני קוטעת אותו " תפסיקו לקלל" אלוהים כמה אפשר לדבר ככה?אין לך מילים אחרות להשתמש בהם?
"ג'ון" הוא קורא לאיזה מאבטח "קח אותה מפה ותוודא שהיא לעולם לא תחזור לפה" הוא משליך אותה אל עבר השומר "ליאם" היא רוטנת
"אל תעלי את השם שלי על השפתיים הזנותיות שלך" הוא מנפנף בידו אל עבר השומר כדי להיפטר ממנה ואז נכנס לחדר וסוגר את הדלת בזמן שהיא מתנגדת וצועקת.
"תראי מה היא עשתה לך" הוא מהדק את את הלסת שלו.
"לא נורא" אני ממלמלת " את רצינית? היא פתחה לך חצי מצח וזה לא נורא?" הוא מחייך
"אני.." אין לי באמת מה להגיד.
הוא מנקה לי את הדם מהמצח ואז שם משהו ממש שורף על הפצע.
אני נרתעת ונושכת את השפה,דעתו מוסחת לאחר כשאני לוחצת את שפתי התחתונה בין שיני...
הוא רוכן אלי ומנשק אותי..פתאום הכאב נעלם.
"השפה המסכנה הזאת" הוא מנשק את השפה התחתונה שלי
"לא תשאר לך צלקת,אבל אהיה קשה להיפטר מהשריטה" הוא בוחן את השריטה על מצחי.
"אוקיי" יופי עכשיו אני עוד יותר מכוערת.
"תפסיקי לחשוב את מה שאת חושבת" אני מרימה אליו מבט בשאלה
"אני לא יודע מזה ואם זה זה אותו הדבר בכל פעם,אבל את תמיד חושבת על דברים שגורמים לך להיות עצובה.אני שונא את זה." אני אוהבת אותך. "סליחה" אני ממלמלת ,הוא מגחך "רק..תנסי לחשוב עלי בלי חולצה או משהו,זה אהיה טוב יותר" אני מסמיקה ומגחכת בזמן שהוא נותן לי נשיקה במצח.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fiksi Penggemarי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
