כשאנחנו מגיעים לבית שלו הוא תופס בידי ומושך אותי אחריו ,אני צוחקת "ליאם תאט אני לא ממש מהירה" אני מבקשת ממנו ,הוא מסתובב ואני נרתעת אחורה,מועדת.
אני נאחזת בו לפני שאני נופלת והוא מייצב אותי..זרועות שלו נכרכות מתחת לישבני והחלק העליון שלי כמעט נחבט בגב שלו,אני צוחקת ונותנת לו מכה בגב.
כשאנחנו נכנסים לחדר שלו הוא סוגר אחריו וברגע אחד מבלבל הוא מרים אותי וגבי פוגש בדלת,אני מחייכת אליו והוא מרים את ראשו מנשק אותי..בהתחלה זה עדין,זהיר..איטי.
אחר כך הוא מחדיר לשון והנשיקות שלו נעשות תאווניות יותר,הוא מוחץ את עצמו אלי ,הרגליים שלי מצתלבות על הגב התחתון שלו,הרגליים שלי נאחזות במותניים שלו כדי להתקרב אליו עוד.
בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי מסירה את החולצה ממני,הידיים שלו אוחזות במותניים שלי ואז הוא שולח אחת מהן לכפתור המכנס שלי.
אני מרחיקה את היד שלו בזמן שאנחנו ממשיכים להתנשק,כשהוא עושה את זה שוב ואני מגרשת אותו,אני מרגישה איך אני מתנתקת מהקיר. אני נאנחזת בכתפיו ומיד אחרי זה פוגשת בפוך הרך של המיטה שלו,הוא משלב את אצבעות ידינו ומרים את ידיי מעל ראשי. הוא מנשק את צווארי ולאחר מיכן יורד אל הבטן התחתונה שלי
"ליאם" אני סוגרת את הרליים שליהכי חזק שאני יכולה "מה בייב?" הוא משחרר את הכפתור של הג'ינס שלי
"אני לא רוצה" אני אומרת בנימה מתחננת,הוא מנש קואתי כל הדרך אל הצוואר שלי "אני רוצה להרגיש אותך שוב" הבטן שלי מתהפכת בגועל,הפעם שעברה הייתה נגד רצוני שהוא אפילו לא מתחרט על זה.
אני סוגרת את הרוכסן והכפתור של המכנס שלי ודוחפת אותו,מתיישבת ומחפשת את החולצה
"מה קרה" הוא נוגע בזרוע שלי "כלום" אני מסתלקת את ידו וקמה
"פרלה" הוא אומר בנימה עצבנית "אני צריכה ללכת" אני אומרת אוספת את השיער שלי. הוא מושך את הגומיה
"את לא הולכת לשום מקום עד שאני מקבל הסבר" הוא מתעקש
"אני פשוט לא יכולה לעשות את זה" אני מנסה לחטוף את הגומיה מידו אבל הוא לא נותן לי.
"זה פשוט מעצבן אותי שאתה לא מתחרט על זה שכפית עלי לשכב איתך" אני מצליחה לקחת ממנו את הגומיה
"אני אף פעם לא אתחרט על זה" הוא בכלל מבין למה אני כועסת?
אני מסתכלת עליו באכזבה ואז קמה ומרימה את החולצה שלי,לובשת אותה.
"לא עברנו על זה כבר?" דמעות מציפות את העיניים שלי ואני נאבקת בהן
" עדיף שניפרד ליאם" אני לוקחת את התיק שלי "מה?" הוא נראה כועס וצחוק נטול הומור נפלט מהפה שלו
"אני הולכת" אני פונה אל הדלת והוא תופס אותי "את חושבת שאת יכולה פשוט סתם ככה להיפרד ממני ואני אתן לך?" הוא מחזיק בידי
אני שוב מסלקת את ידו מהאחיזה בשלי ומסתובבת
"כן,אני נפרדת מימך ואתה סתם ככה תיתן לי" דמעה גולשת במורד הלחי שלי ואני מסתובבת "מה לא בסדר איתך?" הוא אומר בכעס
"עד עכשיו היינו בסדר ופתאום את מתנהגת ככה?" הוא מסובב אותי ומחזיק בזרועותי
"אתה לא מצטער אפילו על שאיבדתי את הבתולים שלי ללא רצוני! לא אכפת לך בכלל! אני שונאת אותך"אני צועקת ודמעות מתחילות לשטוף את פני
הוא מסתכל עלי בבלבול "אני לא התכוונתי לזה בצורה הזאת" אני פולטת צחקו מריר ומנסה שוב ללכת משם. אבל הוא מסובב אותי ומחבק אותי מאחור "אני כן מצטער על זה שעשיתי את זה כנגד רצונך" הוא מנשק נקודה בצוואר שלי
"אבל אני לא מצטער על שראיתי אותך,על שהטבעתי את החותם שלי בתוכך" הוא מנשק את הצוואר שלי בכל מיני נקודות אבל אני עדין לא משוכנעת מההסבר שלו "אין ויכוח של זה שאני רוצה אותך" הוא נותן לי נשיקה בלחי "את עדה לעובדה שאני אדם רכושני" מה הקשר לעזאזל? "רק ככה אני יודע שאת שלי. כשאת שלי בכל המובנים. בלב בגוף ובנפש"אני מנידה בראשי "אני הולכת" אני מנסה להשתחרר אבל הוא מסובב אותי ומניח את ידו על הלחי שלי,אדוגלו מלטפת את פני "כשאנחנו רבים את לעולם לא עוזבת פרלה" אני נאבקת להשתחרר ממנו
"כשאנחנו רבים את מחבקת אותי ונותנת לי להסביר את עצמי" אני פולטת צחוק מר
"הסברת את עצמך,היינו מחובקים אבל עכשיו סיימנו לריב ואני מסיימת ברגע זה להתראות איתך אז תעזוב אותי כבר"אני נאבקת בו
"את לא מבינה,נכון?" הטון שלו מקפיא אותי וגורם לי להסתכל עליו
"אני לא גאה בעובדה שאנסתי אותך פרלה,אבל אני עדין לא יכול לשכוח איך היית כל כך מתאימה לי . אני לא יכול להוציא אותך מהראש" הוא מנער אותי קצת,אני מביטה הצידה,מהרהרת מה לעשות..
הוא אמר את המילה הכי גסה למעשים שלו והוא הצטער..אבל עדין..
"קדימה בייבי" הוא מכריח אותי להסתכל עליו
"אני עדין כועסת עליך" אני ממלמלת והוא צוחק "אני יודע" הוא מחבק אותי
"אני לא צוחקת" אני משלבת את ידי בכעס
"אני עדין חושבת שאנחנו צריכים להיפרד" יש יותר מידי סיבות "לא" הוא אומר בכעס "אני לעולם לא אעזוב אותך" אני מנסה לדחוף אותו
"לי.."אני נקטעת באמצעות נשיקה.
"תפסיקי לפקפק בי בעצמך ובאנו" הוא מנשק אותי שוב
"ליאם" אני לוחשת באפיסת כוחות
"סתמי" הוא מנשק אותי "אב.." הוא מנשק אותי "לי.."הוא מנשק אותי "איזה.."הוא מנשק אותי
"איזה מרגיז אתה" אני מתחמקת ממנו "יופי,עכשיו בואי נתעמק בי ובכמה אני מרגיז במקום להקשיב לשטויות שיוצאות לך מהפה "
אני מחייכת חיוך קטן לאור ההתנהגות שלו "אני מרגיש שלא רק אני ממש אוהב לראות אותך מחייכת" לוקח לי זמן להבין "ליאם" אני צועקת מתחילה להכות אותו ,הוא תופס את ידי ונושך אותה,אני צוחקת ומחבקת אותו.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fanfictionי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
