"הלו ? " הסתכלתי עם הגבר המתועב הזה
"יש לך ארבע שעות להגיע לפה או שאני הורג אותה " הוא אומר בקול עמוק
"למקרה שזאת הפעם האחרונה שתשמע אותה " דמעות גלשו במורד הלחי שלי
"ליאמו" נאנקתי "פרלה " הקול שלו היה מבוהל
"אל תבוא ,אל תסכן את עצמך " יצור המתועב מושך בשיערי אבל אני לא נכנעת לנבלה
"אני בא , אל תבכי אני בדרך " שומעים שהוא הולך , יש הד של העקבים שלו , הוא כנראה במבואה
"לא ליאם , בבקשה " התייפחתי אבל השיחה התנתקה
"ברגע שהוא יבוא אנחנו נתפוס אותו ושניכם תמותו " יבבתי "אל תעשה את זה , אני יעשה כל דבר " הוא צחק מעמקי בטנו הסתובב והלך
"תשמור עליה פה , זה המלכודת המושלמת , ברגע שמישהו יכנס להיכנס הוא ימתח את הכבל והכל יתפוצץ" הוא מחלק פקודות לשני הבחורים האוקראינים שעומדים משני צדדי,אחרי שהוא יוצא הם מסתכלים עלי ופונים לעיניינים שלהם "אני הולכך להביא משהו לאכול , רוצה משהו ? " הבחור השני מניד את הראש והבחור המדבר יוצא , עובר מעל הכבל והולך. חמש דקות אחרי מתחילות יריות ומחסן פח מתפוצץ , האנשים של התועבה עפים מההדף , וזה מושך את צומת ליבו של הבריון.
אני לוקחת את ההזדמנות הזאת ובשקט קמה מהכסא , עוברת מעל החוט ורצה.. רק אחרי שאני מעבר לפינה אני שומעת צעקות , אבל הן מתרחקות , אז אני מבינה שזה הצאנס שלי לברוח. אני מתחילה לנווט את עצמי במקום המסוכן להחריד הזה..פוחדת להיתקקל בשומר של הנבלה או לקבל כדור בטעות
אני מייבבת בלחץ , אבודה , מסתכלת לצדדים.
אני ממשיכה לרוץ , הריאות שלי שורפות אבל אני חייבת למצוא מקום בטוח.
פתאום מישהו מתקיף אותי ומצמיד אותי לאדמה..ברקע עוד מחסן פח מתפוצץ ועוד יריות ממשיכות להישמע.
אני מייבבת כשהאוקראיני שולח אלי מבט מסוכן "ליאם " אני צועקת הכי חזק שלי ורואה איך העיניים של הבריון משחירות מכעס הוא מנסה לחנוק אותי אבל אני קוראת שוב בשמו של ליאם לפני שהוא מצליח לקבל גישה לצוואר שלי ולחנוק אותי.
אני נאבקת בו בכל הכוח שיש לי , אני מכה אותו , מנסה לפגוע בו עם הרגליים , אבל לא מצליחה..
אני הולכת ונחלשת , מכה אותו עוד , לא מוותרת ..
ואז לפתע , מישהו מושך אותו ממני,עם מסכה שחורה על הפרצוף.
אני נבהלת , זוחלת אחורה..אבל אז הוא מרים את המסכבה ואני רואה את ליאם..בעיניים שלי מצטברות דמעות ואני כמה , מלוכלכת ורטובה מדמעות ומחבקת אותו "הם יהרגו אותך , לא היית צריך לבוא" יבבתי "למה באת " התייפחתי "ליאם " מישהו מוריד את שנינו לרצפה ומכסה אותנו , פח מתפוצץ קרוב אלינו , אבל תודות לאדם הזה הכל עובר מעלינו..
הוא מנשק את מצחי ומנבק אותי חזק
"קח אותה הביתה , אנחנו נחזור" הוא פוקד על הבחור ההוא רגע לפני שאנחנו מתחילים לרוץ הוא תופס אותי
"את יודעת איך הוא נראה ?" ואני מהנהנת
"פאלביאן , זה פלביאן " הוא מחזיר לי מבט קודר, פולט נהמה נמוכה וזועמת..
"הבאלגן מתחיל עכשיו , קח אותה " הוא נעלם , מכסה את פניו במכסה
וכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה שאולי אני לא אראה אותו שוב..לעולם.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fanfictionי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
