different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~

Chapter Four

"מי האנשים האלה?" אחת מהבנות שואלת כאשר שני בריונים בשחור נעמדים מאחורי ליאם

"החיילים שלו" האישה היפה עונה,חיילים?וואט דה פאק מה זה החרא הזה?

"אוקי אז..אני טרואין,זאת לילי  והשלישית היא סימונה" טרואין מציגה את כולן "אני של לואי" טרואין מציינת "לילי של נייל,הבלונדי וסימונה לא קשורה אליהם היא רק חברה של לילי" היא מחייכת ,העיניים שלי מתרוצצות באי נחות "אמ..היי" אני מכחכחת בגרוני "אל תדאגי,הוא יעזוב אותך לנפשך עוד מעט הוא אף פעם לא אוהב דברים קבועים" אלינור מנסה לעודד אותי

"אני צריכה להתפנות שניה" אני אומרת בחוסר נוחות וקמה משם לשירותים

אני נכנסת אל שרותי הנשים ומשחקת הפלומת שיער חמודה,אני נושפת ועוצמת את העיניים לכמה שניות,אוזרת אומץ וחוזרת לתחום של הבנות.

"טוב שחזרת" טרואין כחכחה בגרונה מושכת את תשומת הלב של השאר "הוא עוד מעט שלח לך אנשים" היא גלגלה עיניים.

אני מתכווצת משחקת באצבעותי בזמן שהבנות ממשיכות בשיחה. אני לא מרגישה מספיק מחוברת בשביל לשוחח איתן,אני מרגישה די בודדה ולמעשה השיחה מאוד שטחית כך שאני לא מרגישה אשמה-מזלי שאני יושבת עם הגב אל האחרים ככה שהם לא רואים את העצב שלי..

"גבירותי" איזה נער שיכור ניגש ומתיישב לידנו,הבנות צוחקות "זה לא נראה לי רעיון טוב שתהיה פה" אלינור זורקת לו

"למה?אני דווקא מרגיש מצויין,אני יושב ליד כל היפות האלה" הוא פולט צחקוק שיכור והן צוחקות שוב

"איך קוראים לך כוסית?" הוא פונה אלי ואני מסתכלת לצדדים "נראלי שזה לא רעיון טוב ש.."

הוא מתקרב אלי ואני נרתעת "אתה צריך ללכת לפני ש.."אני נקטעת "מה קורה פה?" לעזאזל.

"שום דבר הוא בדיוק הולך" טרויאן אומרת "אבל לא סיימתי לדבר איתה" הוא מתבכיין

איזה אדיוט למה הוא שתה כל כך הרבה?זה בכלל כל כך מלהיב בחרא הזה

"תסלח לי?" הנימה של ליאם עצבנית "סולח" הוא מגכח ,יש שקט מסוכן לפני שהבחור המסכן נגרר ונזרק על הרצפה

"ליאם תרגע" טרואין ממלמלת "אל תגידי לי מה לעשות" הוא מסנן ובועט בבחור המסכן

"ליאם אתה מפחיד אותה" לילי מתערבת-אני פשוט עומדת שם,ובוהה בו בועט בבחור המסכן.

סליחה-מוציא ממנו כל רוח חיים..הוא לוקח ומרסק את הראש שלו בקיר לפני שהוא נותן לו אגרוף שנראלי מוציא לו את הלסת מהמקום,הוא ממשיך לתת לו אגרופים זמן ממושך עד שהוא מתחיל להוציא דם ולהשתעל.

אני מתכווצת והולכת אחורה,נרתעת..אין מצב שאני נשארת לראות איך נגמר הדבר הזה.

אני מסתובבת במהירות ורצה אל היציאה,אני חוטפת את התיק שלי מהווים וממשיכה לרוץ החוצה.

"מונית" אני צועקת מנפנפת בהיסטריה ,המונית עוצרת בחריקה ואני נכנסת אליה משלמת לו ואומרת לו את הכתובת

"פרלה תחזרי פאקינג לכאן" ליאם רץ לכיווני בשיא המהירות "תמהר,תסיע כבר" אני מזרזת את הנהג וכמה שניות לפני שהוא מספיק קרוב המונית נמלטת אל מעבר לפינה.

"תנחומי יקירתי" נהג מונית מדבר אלי- אני מקמטת את המצח שלי "מה?" אני ממלמלת

"ליאם" הוא ממלמל "אני מצטער שהגיע תורך" הוא מסתכל עלי מהמראה של הרכב לרגע

"הוא תמיד נתפס על מישהי ועוזב אותה שהוא משתעמם" הוא אומר בנימה מיואשת

"אה..כן שמעתי" אני ממלמלת,אחרי 5 דקות אנחנו מגיעים לירידה של הבית שלי ואני רואה את הרכב שלו חונה מול הבית שלי. "אתה יכול להסתובב?" אני מכחכחת בגרוני ומפנה את תשומת ליבו "ברור,תתכופפי שלא יראו אותך" הוא אומר ואני נכנסת ברווח הקטן בין המושב הקידמי למושבים האחוריים.

אנחנו עוברים את הרחוב בשלום והוא ממשיך. "יש לך משפחה באיזור?" אני מכחכחת בגרוני בחוסר נוחות "לא" אני מתיישבת על המושבים האחוריים "את יכולה להתארח אצלי,ישלי תאומים בן ובת בגילאי 14 ואישתי תשמח לארח אותך" הוא מחייך "בסדר,תודה" אני ממלמלת

אנחנו מגיעים והוא זורק אלי את המפתחות של הבית "אני צריך לחזור לתחנה ולשים שם את המונית, אשתי יודעת שאת אמורה לבוא אז לא לדאוג" הוא מחייך ונכנס אל המונית מתניע ונוסע.

אני מקישה בדלת ולאחר כמה שניות הדלת נפתחת,ילדה חמודה עם שיער שחור מסודר בקרה יפיפה פותחת לי את הדלת "את מי שאבא שלי דיבר עליה?" היא מחייכת ואני מהנהנת

"תכנסי ותרגישי בבית" היא פותחת את הדלת לרווחה כדי שאכנס.

"מי זה...הו שלום לך" אישה בלונדינית טובת מראה נגלת לעיני "שבי בספה,נארגן לה משהו לאכול"

"אז את אומרת שאת לא מכירה אותו אפילו?"קארה-הילדה התגלתה כאישה קטנה שאפשר לשוחח איתה

"כן.." אני ממלמלת "הוא די מפחיד" אני בולעת את הרוק שלי "אבל זה סקסי" היא מגחכת

"זה לא,אני שונאת טרבלמייקרס,זה כל כך מטומטם"אני נושפת

"למה? אתה לא אוהבת שאת בסכנה?שאת עוברת משהו של פעם בחיים?" טוב זה ניסוח מעניין.. "לא,הייתי יותר מידי מעורבת במצבים מסוכנים ואני ממש לא רוצה לצאת עם הסכנה,תודה" אני אומרת בקול שקט

"את מוזרה" הוא מסתכלת עלי ואני מקמטת את מצחי,היא מצחקקת בתגובה

"את הילדה היחידה בעולם שאני מכירה שהיא לא רוצה לחיות בהרפתקה" היא אומרת "את ממש מיוחדת" היא מצחקקת "היילי האני,אני חושבת שפרלה עייפה,לכי תביאי לה שמיכה וכרית" היא מחייכת אל היילי הקטנה

"תודה" אני ממלמלת לעבר ארין,האישה הנחמדה..

מישהו דופק בדלת וארין קמה לפתוח ,ברגע שהדלת מסתלקת מדרכה היא צורחת "תביאי אותה עכשיו לפה או שהוא מת" אוי ואבוי...