ישבנו במיטה,הראש של כל אחד מגולגל לעבר הראש של השני והמבטים שלנו הצטלבו. מה אני הולכת לעשות?אני אומנם פגועה ממנו וישלי זכרונות לא נעימים ממנו אבל עדין..כשאני יושבת ככה לידו ומסתכלת לו בעיניים זה כאילו הכל נמחק..כאילו אני לא זוכרת שום דבר מעבר לעובדה שהוא ואני פה ויש בינינו משיכה .
"אני צריך להתארגן,יש לי עבודה בעוד חצי שעה" הוא נשאר במקום מסתכל עלי " אוקי" אני עונה ועיניי נעוצות בשלו,אנחנו נשארים להסתכל אחד על השני עד שאני פוצה פה.
אני מכריחה את עצמי לנתק את מבטי משלו "כדי שתתחיל להתארגן.." אני מכחכחת בגרוני.
הוא מתקרב אלי ותופס אותי למותן,הגוף שלי כמעט נזרק על שלו אבל אני תופסת את פלג גופי העליון כשאני מטיחה את ידי על המזרן.
הסיטואציה היא כזאת-אני יושבת עליו בפיסוק רגליים ואנחנו מיבטים אחד בשני.
הוא מתיישב יותר בנוחות וגבו מתנתק מהמשענת לכיווני.
אני רוכנת אליו,השפתיים שלו מברישות את שלי-יד אחת שלי אוחזת בצווארו והשניה דוחסת קבוצת שיער אל מאחורי אוזני ונחה גם על צווארו בסופו של דבר. הוא מנשק אותי בעדינות ואני נותנת לו,משתפת פעולה...הידיים שלו נכרכות סביב גבי כדי להצמיד אותי אליו ואני פולטת צחקוק כשאני מועדת,הוא מחייך ומנשק אותי שוב.
"את רוצה לבוא איתי?" הוא שואל בזמן שהוא סוגר את החגורה של המכנסיים שלו "מה?" אני ממלמלת מנתקת את מבטי ממסך הטלויזיה כדי להסתכל עליו "בואי איתי,תעזרי לי להחליט" הוא מסתכל עלי "ליאם.." אני ממלמלת
"מה?" הוא מרים אלי גבות ואני נושפת ,עוצמת עיניים בחוזקה. איך אני אסביר לו שאני עדין לא חושבת שזה רעיון טוב שנהיה יחד?
"אני חושבת..פשוט" אני מגמגמת "יש יותר מידי דברים שלא מאפשרים לנו להגיע אחד לשני" כן פרלה,זה היה מאוד ברור. "אל תכלילי את שנינו" אני מקמטת את המצח "מה?" אני מהרהרת בשקט "אני לא מצטער על שום דבר ושום דבר לא יכול לעמוד בדרך שלי כי את ראית מה קורה לאנשים כאלה" הפחד התפשט שוב בגוף שלי..ולא רק פחד.. גם כעס. הוא היה אמור להבין שלשכב איתי בלי רצוני,להרוג בן אדם שניסה להגן עלי ולהרוג נער שרק רצה להשתעשע זה לא מכשולים. הוא היה אמור להבין שהאנשים האלה הם סתם עוד דמויות משנה בכל החרא הזה.
אני פולטת צחקוק לבסוף מנידה בראשי וקמה מהמיטה.
אני מרימה את החולצה שלי מהרצפה ומלבישה אותה.
"אתה פשוט לא מסוגל להבין,נכון?" אני פולטת צחקוק פגוע,מחפשת את הנעליים שלי
"פרלה" הוא מזהיר אותי בטון נמוך "מה?מה אתה רוצה?" אני עונה בחוצפה
הוא נאנח "את רצינית? היינו בסדר עד עכשיו" הוא מתקדם לעברי
"כן,רק חבל שאתה הרסת את זה" אני ממלמלת נועלת את הנעליים שלי
"ברצינות?" הוא מרים אלי גבות וצוחק צחוק מריר וציני
"כן,ברצינות" אני מסתכלת עליו בכעס מתנגדת לוותר על העמדה שלי אחרי שאני מסתכלת על העיניים שלו.
אני פשוט נלחמת במשהו שאין לי מושג מהו.
אני מנסה לעקוף אותו אבל הוא אוחז בזרוע שלי ובסוף אני מוצאת את עצמי כלואה בין הידיים שלו כשהוא מחבק אותי מאחור "אל תהי כזאת פרלה" הוא ממלמל אל האוזן שלי ואני נלחמת להשתחרר
"אני אולי עכשיו מחבבת אותך אבל זה עדין לא אומר שסלחתי לך על כל מה שעשית" הוא משחרר אותי ואני לא מסתכלת אחורה בזמן שאני מתקדמת ליציאה –פותחת את הדלת של החדר וטורקת אותה מאחורי.
אני יורדת למטה מבקשת מאחת העובדות לכוון אותי החוצה משם.
כשאני מגיעה לדלת יש דפיקות. המשרתת ניגשת לעינית שבדלת והפה של הנפער "תחזרי לחדר של אדון פיין במהירות" היא אומרת בשקט
אני מבולבלת אז אני נשארת נטועה במקום
"ריין, למה את לא ..." הקול של ליאם נקטע כשהוא רואה אותי.
"תקחי אותה למעלה ,סדרי אותה במהירות,אין מצב שאנחנו יכולים להסתיר אותה יותר" הוא אומר למשרתת שלידי.
"כן אדוני" היא מהנהנת אליו תופס בידי ומזרזת אותי ללכת אחריה בזמן שהוא פותח את הדלת
"את יכולה להסביר לי מה הולך פה בבקשה?" אני מבקשת מריין "מעכשיו ועד תשע בלילה יש לליאם לפחות 6 דילמות לפתור..בגלל שזה העולם התחתון הם בטוח כבר מבינים הכל .." היא מאפרת אותי בעדינות "בכל מקרה" היא מסמנת לי לעצום עיניים "אם לא תהי נוכחת עם ליאם היום הם יכולים להסיק מסקנות מוטעות,אולי לחשוב שהוא נחלש ואז פשוט לעורר מרד.." היא מחייכת אל העיניים שלי כשהיא מסיימת ומושיטה לי שפתון בצבע ורוד בהיר ועדין "שימי את זה ואני בנתיים אסדר לך את השיער" היא מחייכת ואני מסתובבת ועושה מה שהיא אומרת לי
"אלבה,השמלה" רגע..מה? "מאיפה ישלכן שמלות בשבילי?" ריין מסיטה את מבטה בעדינות לאלבנה והיא מצחקקות "את..את לא יודעת?" אני מקמטת את המצח "יודעת מה?" אני שואלת בבילבול "לא משנה,רק תדעי שכל מה שפה הוא שלך" היא אומרת לי בחיוך ואני מסתכלת עליה "זה החדר שלכן..לא?"היא מנידה בראשה
מה הולך פה אלוהים ישמור?
"זה החדר שלך" היא עונה לי ופי נפער "עכשיו תשבי בשקט כדי שאוכל לעשות לך תסרוקת " ריין אומרת ומתחילה לסדר לי את השיער.
החדר שלי?למה הן מתכוונות? ומה אני לעזאזל מרגישה עם זה?
התשובה היחידה שיש לי לכל השאלות האלה היא: חוסר ודאות. אין לי מושג אין אני מתמודדת איתו עכשיו..ואין לי מושג למה הוא עושה את זה.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fanfictionי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
