מה קרה לך לעזאזל בפרצוף?" הבטתי בפרצוף של פייג' בבהלה.
העין שלו החייתה צבועה בצבע סגול וכחול רואייל והיא הייתה נפוחה.
הלחיי שלו-הימנית,בצד העין הנפוחה הייתה מלאה בחברבורות ושריטות.
ובצד השני השפה תחתונה שלו הייתי שסועה וקו הלסת שלו למטה היה כחול-שחור-צהוב-סגול ..זאת הייתה ללא ספק פגיעה לרחבה מאוד.
"שום דבר" הוא ענה בקרירות. מוזר "פיג'.." הוא קטע אותי "אני צריך לעבוד,פרלה,אז תפסיקי לנדנד" הוא אמר בעצבים.
מצמצתי בהפתעה. הוא התנהג ממש כמו מניאק והוא לגמרי היה שונה.דומה קצת לליאם כשרק הכרתי אותו.
"אתה רציני?" אני ממצמצת פעמיים,לא מאמינה,מתהלכת לידו בצעדי זהירים בזמן שהוא הופך את הכיסאות של אזור המילצור שלו "פרלה,רדי לי מהגב כבר" הוא מסנן בשיניים חשוקות
איפה פיג של אתמול לעזאזל?מה הוא עשה לו ולמה?
"תדבר איתי,בבקשה פיג' אני דואגת לך וזה נראה שאתה כועס עלי אז פשוט תגיד לי מה קרה כי אני מבולבלת" אני שמה את ידי על כתפו,לא רוצה לאבד אותו.
הוא נאנח,מסתובב אלי "אני פשוט קיבלתי אזהרה מכריס ואני חייב להפסיק עם זה בזמן עבודה" הוא אומר והולך מסביבי עובר לשולחן הבא,אני מסתובבת
"אנחנו נוכל לדבר אחרי.." הוא חותך אותי בגסות "לא ,אני צריך ללכת לעבדוה הבאה" הוא אומר לא מעז להביט בי
"בעשר בלילה?" אני מכווצת את גבותי "כן,מועדון לילה,מה התחקיר?" הוא אומר בטון של גלגול עיניים
"אני לא רוצה לאבד אותך" אני לוחשת בעצב,הוא מסתובב אלי ועיניו עצובות "אני מצטער חברה,אבל אני פשוט עובר תקופה קשה ואני מעדיף לא לדבר על זה עם אף אחד,זה יעבור פשוט תשחררי אותי
"הוא מבטיח תופח על כתפי בקרירות ונעלם מאחורי לשולחן הבא.
אני נאנחת-ידעתי שזה טוב מידי כדי להיות אמיתי. לא משנה מה אעשה אני תמיד אאבד את החברים שלי.
"לכי לסדר את הבר,מתחילים עוד מעט" הוא אומר בקרירות.
אני נושכת שפתיים כדי לעצור את הדמעות שלי ומחבקת את עצמי בנחמה מכיוון שאין אף אחד אחר שיעשה את זה בשבילי.
התחלתי לגרור את עצמי לכיוון הבר ותפסתי מטלית רטובה מתחילה לנקות את המזנון.
ישבתי מצוברחת בבר,חושבת מה עשיתי לא בסדר.
ברור שהכעס של פיג' פנה אלי אבל לא היה ברור לי למה. למרות שהוא הכחיש יכלתי לראות על הפנים שלו שהוא שונא אותי. ראיתי את זה אצל יותר מידי אנשים.
נאנחתי בעצב,לא מבינה למה זה תמיד קורה לי.
איבדתי את כל מה שהיה לי בחיים..חוץ מליאם. שדי התחלתי לחבב.
חצי חיוך עקום התפשט על פני כשחשבתי עליו,דמעה ירדה במורד הלחי שלי ומצמצתי בהתפעה גורם לעוד כמה ליפול,פתפתי את פני בגב היד שלי ומשכתי באפי נאנחת בנשימה רועדת.
ברגע שהייתה לי הפסקה רצתי אל הדלת האחורית במסעדה וטרקתי אותה אחרי
החלק הקרוב לקיפול המרפק שלי עלתה וכיסתה את פי ביחד עם הסוודר שלבשתי..עוצרת את היבבות שיצאו מהפה שלי בזמן שבכיתי.
החלקתי את גבי כל פני הקיר שליד הדלת ולא עניין אותי שהיה לידי פח זבל ירוק-מהפחים של השאריות החולדות והעכברים.
"אני מאבדת את כולם" הידיים שלי מכסות את פני "אני תמיד מאבדת את החברים שלי ואני אפילו לא יודעת למה" אני מתייפחת
"הוא ויתר עלי כמו כולם" התייפחתי שוב ,המועקה שחנקה את הגרון שלי עכשיו הייתה משוחררת יותר,הדמעות עזבו לי להרגיש טוב יותר "למה כולם עוזבים אותי בסוף?" נזכתי במרסדס והבכי שלי התגבר.
אני צריכה להתפטר.
אין לי מה לעשות. אני רק אהיה יותר מדוכאת מלראות את פיג' כועס עלי
"כולם ממשיכים לעזוב אותי"אספתי את השיערות שלי והברשתי אותן בין אצבעותי עד לאמצע, עוצרת,כדי שהיד תחזיק את השיער.
אני צריכה להיפרד מליאם לפני שההפך יקרה.
הלב שלי נחמץ והתכווץ כשחשבתי על לעזוב אותו. לעזאזל אני לגמרי מאוהבת בו
שמעתי משיכה של אף. היא לא באה ממני.
העיניים שלי נפערו כמה שניות מאוחר יותר וקמתי במהירות לראות מהחלון שמעלי מי היה שם.
אבל לא ראיתי אף אחד.או שדמיינתי. או שהוא הסתלק .
הסתובבתי חזרה והחלקתי על הקיר למטה ושוב ישבתי.
התכרבלתי בתוך עצמי,נשפתי ברעד והמצח שלי פגש בברך שלי בעדינות כשהמשכתי לבכות.
כל דבר בחיים שלי נהרס.
חברים-איבדתי.
בתולים-איבדתי
נשיקה ראשונה-איבדתי
הגיון-איבדתי.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fanfictionי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
