different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~

Chapter Nine

אולי טעיתי כשנישקתי אותו.

אני מקווה שלא העלתי לו כוונות לא נכונות לראש.

"למה אותי?" אני מרימה את עצמי בעזרת היד שלי ואחר כך מסתדרת בנוחות ונשענת על המרפק שלי "מה?" המבט שלו מתנתק מהטלויזיה כדי להצטלב במבטי

"אנשים אומרים שאתה לוקח מה שאתה רוצה מבחורות וזורק אותן" אני מקמטת את המצח

"שכבת איתי, אז למה מצאתי את עצמי קמה במיטה שלך בבית שלך?" אני אומררת בבלבול

הוא מחייך אלי "יש כמה סיבות" הוא מושך בכתפו ומסתכל על הטלוזיה.

בזמן שאני מחכה לתשובה השיער שלי צונח על המחשוף של החזה שלי וזה מסיח את דעתו,הוא מסתכל על השיער שלי ובסוף שולח יד לשמיכה ומכסה אותי

"פשוט לא נמאס לי מימך" הוא נאנח "אני לא יודע,אני פשוט לא מרגיש שהגעתי לנקודה שאני רוצה ואני מרגיש שגם אם אגיע אליה אני לא ארצה לעזוב אותך" הוא תופס קצוות שיער שלי ומשחק בה "את לא אובייקט מיני בשבילי כמו שאר הבנות" הוא שוקל את המילים שלו "אני פשוט מרגיש מעבר לזה" הוא אומר לבסוף.

"תחזרי לתנוחה הקודמת שלך,עוד מעט יש לי פגישה" אני קופאת "אני זקוק לנחת הזה לפני כל החרא הזה" אני חוזרת לשם עליו את הראש ולתת לו ללטף אותי "אתה.." אני לא מצליחה לבנות שאלה בזמן שהוא מסתכל עלי בצפיה  "אתה כאילו מתווך בין אנשים וכל מיני כאלה?" אני מכחכחת בגרוני

הוא מגחך "כן,גם" חצי חיוך נותר פרוס על פניו

"אני מתווך,פותר מחלוקות,מטיל עונשים..כל מיני דברים מפגרים כאלה..למה זה מעניין אותך?" הוא שואל

"אני..פשוט.." הוא קוטע אותי "את מתעניינת בעבודה של החבר שלך?" אני מסמיקה..הוא לא חבר שלי,הוא קולט שאני סמוקה וצוחק "את מאוד יפה כשאת מסמיקה" הוא אומר בחן "לפעמים העור שלך נראה כל כך חיוור שזה מדאיג" הוא ממלמל "אכלת היום?" אני בולעת רוק ולא עונה. זה כל כך מביך שהוא דואג לעובדה שאני אוכלת או לא יותר ממני.

"פרלה" הוא אומר בנימה עצבנית "לא" אני מצייצת , הוא נאנח "את צריכה לדאוג לעצמך לעזאזל" הוא אומר בעצבים

"אני הולך לארגן לך משהו,מה שהמשרתת הביאה כבר התקרר " הוא קם ואני שמה יד על החזה שלו כדי לעצור אותו - הוא קופא ואני מסלקת את ידי "זה בסדר אני אוכל את מה שהיא הביאה לי" אני אומרת בשקט כמעט ממלמלת את המילים. "אל תיהי מגוחכת" הוא מבטל את דברי "זה בסדר ליאם" אני אומרת בשקט,הוא נאנח "פרלה,את לא בשכונת העוני שלך יותר,תני לי לדאוג לך" הוא אומר כאילו זה מובן מאליו

אני מרימה אליו מבט והמבטים שלנו מצטלבים "אני לא רוצה להתרגל למשהו שיגמר בסוף ליאם" אני אומרת  "אני לא רוצה להתרגל כי אני יודעת שבסופו של דבר זה לא ילך בינינו..יש יותר מידי דברים שעומדים בינינו ואני לא חושבת שזה אי פעם ישתנה" נראה כאילו העיניים שלו כועסות

אבל בסוף מה שקורה זה שהוא נשען על המרפק שלו, נועל את רגליו מסביב לשלי ומנשק אותי.

היד שלי עולה בחוסר מודעות אל הצוואר שלו והוא מחזיק אותה

"אני הולך לארגן לך משהו" הוא מתגלגל לידי מתיישב על המיטה,נועל נעלי בית ואז קם "ליאם" אני נאנחת "מה?" הוא לובש מכנס טרנינג "זה בסדר ככה" אני אומרת ביאוש "זה לא" הוא עונה בטון משתיק "תפסיק להתעקש" אני אממלמלת "תפסיקי להתנגד" הוא עונה,אני נושפת נשיפה ארוכה "אתה מרגיז" היד שלי משפשפת את הפנים שלי מעט "אז נראה שאנחנו שווים כי גם את מרגיזה" הוא אומר ויוצא מהחדר.

אחרי כמה דקות הוא חוזר עם מגש ביד

אני מנידה בראשי ביאוש על העקשנות שלו "תתישבי" הוא מבקש ואני דוחפת את עצמי למעלה

הוא שם לי את המגש על הרגליים וחוזרת לשכב לצידי.

יש בצלחת טוסט,קערה קטנה עם כל מיני פירות חתוכים שתיה חמה ומים.

אני מחייכת אל המגש ומנידה בראשי,אני מרגישה את האצבעות שלו על הלחי שלי,הוא מסיט את השיער שלי למאחורי האוזן "האם חייכת או שדמיינתי?" הוא מתיישב "חייכתי" אני משפילה את ראשי לצלחת ומנידה בראשי שוב

"אני מקווה שאני יכול לעשות עוד דברים שיגרמו לך לחייך" אני פוגשת במבטו "אתה יודע למה" אני ממלמלת ועיני לא נסוגות משלו "מה?" הוא מקמט את גבותיו "אתה יודע למה אתה לא רוצה לעזוב אותי במנוחה,אבל אתה לא אומר לי" אני מכחכחת בגרוני "את רוצה שאני אעזוב אותך במנוחה?" הוא מרים גבות,העיניים שלי זזות בהרהור טוב...אומנם הוא עדין מפחיד אותי וממש לא סלחתי לו על מה שעשה לי או על מה שעשה לנהג המונית. אבל הוא הראה את הצדדים המתוקים והדואגים שבו..והוא חסר פחד כשהוא אומר לי מה הוא חושב עלי..זה די מושך ואני לא יודעת אם עכשיו אני רוצה שיעזוב אותי.

"שאלה הבאה?"אני מרימה אליו גבות וגוגסת באבטיח שפרוס בין הפירות-הוא מגכח.

"זה אומר שלא?" הוא שואל מרים אלי גבה "לא אמרתי דבר כזה" אני ממלמלת ונוגסת בטוסט "אז זה אומר שכן?" הוא מנסה לסחוט תשובה המניאק! "לא אמרתי דבר כזה" אני משחקת את המשחק שלו

"הממ" הוא מהמהם ומחליק את עצמו למעלה,מתיישב "רוצה קצת?" אני נותנת לו חתיכת טוסט אבל הוא מסתכל על הטלויזיה. ברגע שחצי מהטוסט בפה שלי הוא פונה במהירות ונוגס בטוסט,חוצה אותו ונושך לי את האצבע נשיקה מוזרה כזאת.. "אאוץ'" אני ממלמלת מוציאה את האצבע במהירות מבן שיניו "מניאק" איי פאק! הוא מרים אלי גבות ומיד לאחר מיכן מתחיל לצחוק.. אני נותנת לחזה שלו סטירה "לא מצחיק" אני אומרת בטון מעוצבן "זה כן" אני מקדירה אליו מבט "קצת" הוא בולם את הצחוק ומחייך חיוך מאופק ,אני נאנחת והוא פולט צחקוק

"שתוק!" אני מזיזה את המגש ממני ומחטיפה לו עוד סטירה בחזה,אבל הוא ממשיך לצחוק

"אוף איתך" אני מגלגלת עיניי בעצבים "לא לעזאזל איתי?" הוא מסתכל עלי אומייגאד הו מסתלבט עלי! "אתה פשוט מניאק!" אני פוער את פי והוא צוחק שוב אבל יותר חזק. "זה לא מצחיק!" אני מתעקשת "את חמודה כשאת כועסת" הוא נותן לי נשיקה בלחי ,אני מוציאה לו לשון. והוא פונה אלי שוב במהירות ונושך את הלשון שלי בעדינות.