ניקיתי את השולחנות ומחשבותי עדין נדדו על כל השנים עם מרסדס..
לא ישנתי בלילה כי בכל פעם שחזרתי לישון התעוררתי מסיוטים מאותו היום בו היא נהרגה..הכל הציף אותי פתאום ופשוט הרגשתי רע עם עצמי יותר מהרגיל..
אני רואה מזווית העין את ליאם רץ לכיווני ומתעלמת.
כשאני באה לעבור שולחן הוא תופס את ידי "השתגעת?" אני משחררת את ידו מהאחיזה בזרועי ומתחילה לנקות את השולחן הנוכחי.
"תפסיקי להתעלם ממני ותגידי לי מה הפאקינג בעיה" האזכרה של הבן אדם היחיד שאי פעם הכיר אותי באמת הייתה אתמול ואהיה לי קשה לי לדבר עם אנשים בכל השבוע שיעבור..כן,אני ממש הולכת לשתף אותך..
"אני רוצה קצת שקט,בבקשה" אני ממלמלת "הדאגת אותי " גם הטון שלו דואג "אני בסדר , רואה ? עכשיו פשוט תלך,אני לא רוצה לדבר עכשיו" אני אומרת בתסכול
הוא מניח את ידו על זרועי בעדינות וזה גורם לי ליישר את מבטי אליו
"מה קרה?" הרגשה מוזרה התפרצה בחזה שלי ופתאום שמעתי קול בתוכי שפשוט צעק 'חיכיתי שמישהו ישים לב!! ' כחכחתי בגרוני
"כלום לא קרה,פשוט שבוע קשה,אני צריכה זמן" אני ממשיכה לנקות
"אני יודע שמשהו קרה,אני יכול לראות את העצב על הפנים שלך ואת הכאב בעיניים שלך" זה מזכיר לי את מרסדס..היא ידעה לקרוא אותי בלי מאמץ
הוא נגע בפני ונרתעתי. אני לא רוצה שהוא יתקרב אלי,בסוף אאבד גם אותו "אני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק להתראות" אני אומרת לוקחת את כל הציוד ורצה לחדר הנקיון,שמה הכל חזרה בזמן שאני בוכה.
אני מחליקה את גבי על פני הקיר שלי ומתחילה לבכות בכי מיוסר-ידי מכסות את פני . אחרי כמה שניות הדלת נפתחת אבל זה כבר לא מעניין אותי.
אני מרגישה מישהו מחבק אותי ובודקת מי הבן אדם..
כשאני מבינה שזה ליאם אני דוחפת אותו בחולשה "תקשיב לי פשוט,לך ואל תחזור" אני אומרת מרוקנת מכוחות "אני לא הולך לשום מקום" הוא אומר בטון נוזף ואני מרגישה ששפתי רועדות.
מרסדס אמרה לי את אותו הדבר יום לפני שהיא מתה.
אני מתחילה להתייפח והוא מושך אותי לחיבוק שוב..הפעם אני מחבקת אותו חזרה מהמותניים,כמו שהייתי עושה כשהייתי ילדה קטנה..כמו שחיבקתי את אמא שלי כשאבא נפטר..
"בואי נלך מפה פרלה" הוא ממלמל לתוך האוזן שלי "תני לי לטפל בך" אני מנידה בראשי "לא" אני אומרת בכאב "אני צריכה שתלך" אני לא רוצה לראות אותך נעלם בדיוק כמו כל האחרים.
"אני לא עוזב אותך כשאת במצב כזה. תשכחי מזה" תפסיק לדאוג כבר! זה רק מחמיר את מה שאני מרגישה כלפיך.
"בבקשה" אני מתחננת "אני לעולם לא אתן לך ללכת כמו שלעולם לא אעזוב" הוא מסתכל עלי בעיניים כנות ודואגות
"אתה עושה טעות" אני מנסה בכל הכוח לשכנע אותו להתרחק .
"הטעות היחידה שעשיתי היא שלא הכרתי אותך לפני" הוא קובע "תפסיק להגיד דברים כאלה" אני ממלמלת "אני אומר את זה כי אני חושב שמגיע לך לדעת" הוא מושך בכתפיו ואני מכסה את פני בידי.
הינה הכל מתחיל שוב.. הבן אדם הזה ימות כמו כל האחרים סביבי.
"הלוואי שהייתי יכול לדעת מה את חושבת עכשיו" תפסיק לדבר ככה כבר!
"הלוואי והייתי יכול לגרום לך לשכוח את כל מה שמעציב אותך" אתה לא צריך להגיד הלוואי..זה שאתה פה כבר גורם לי להרגיש טוב יותר.
"את צריכה אותי" ואני חושבת שאני גם אוהבת אותך "אז אני אהיה פה למענך" אסור לי להתאהב בו.
"תני לי להיות פה למענך" הוא מנשק את הלחי שלי ברכות ואני עוצמת עיניים
"למה אתה מתעקש לעשות את זה?" אני שואלת בזמן שידו האחת נכרכת סביב מותני והשניה סביב ברכי,הוא מרים אותי
"בגלל שאני יותר ממחבב אותך" חרא. זה הדדי.
"ליאם,בבקשה" הציפורניים שלי מתחפרות בשיער שלו "עזוב אותי " אני מבקשת בזמן שאנחנו יוצאים מהמסעדה
"לא במצב הזה כשאת הכי צריכה אותי ובטח לא כשאני יודע שיש ביננו משהו" הוא מסתכל עלי "אני לא מוותר עליך" אני שונאת אותך!! אתה גורם לי לאהוב אותך.
אני מחבקת את הצוואר שלו "אני הזהרתי אותך" אני ממלמלת "זה בסוף יתנקם בי" אני אומרת בעצב
"בייבי" הוא נכנס איתי לרכב ומסמן לנהג לנסוע "אני לעולם לא אתן למישהו לפגוע בך" הוא מנשק אותי ואני מנשקת אותו חזרה, הגורל זה הדבר היחיד שאתה לא יכול להגן עלי מפניו.
כשאנחנו מגיעים אני נעמדת לצידו "בואי" הוא משלב את אצבעותיו באצבעותי ומושך אותי אל הבית שלו. אנחנו עוברים על פני המאבטחים בשער הכניסה,על פני המשרתות בפתח הבית ועל פני המאבטחים בגרם המדרגות..עד לחדר שלו בקצה המסדרון. "לכי תשכבי במיטה בייב" אני מפנה לו את הגב "פרלה" אני מסתובבת והוא לוקח צעד לכיווני ורוכן מעט-הוא מושך ומשחרר את הגומיה של השיער שלי בעדינות,פורע את שיערי מעט במקום בו הודקה הגומיה.
הוא מקרב אותי אליו ומנשק אותי,שם את הגומיה בידי "לכי" הוא נותן לי עוד נשיקה ומשחרר אותי,מתחיל לפרום את כפתורי חולצתו.
אני מסתובבת חזרה מורידה את הקרדיגן והחולצה שלי מניחה אותן על השידה יחד עם הגומיה ונכנסת אל המיטה "את רוצה מכנס נוח יותר?" אני מהנהנת. זה כל כך מוזר..הוא לא שאל אותי מה קרה.. כאילו הוא ידע שאני רק רוצה משענת.
הוא זורק לעברי מכנס ואני מחליפה מתחת לשמיכה
הוא מסיים להתארגן ונכנס אל המיטה לבוש במכנסי גולשים נוחים "בואי" הוא מציע לי לשים ראש על החזה שלו ואני נענת בחיוב..וככה אנחנו יושבים כמו לפני יום וחצי..הוא מלטף את הגב שלי באצבעותיו הלוך ושוב ומשחק בשערי..ואני פשוט נהנת להיות לידו למרות כל הדברים מסביב.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fiksi Penggemarי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
