אני הולכת ונעמדת מאחורי ארין "בואי הנה" העיניים שלו בוערות בכעס והוא מחזיק את נהג המונית מהצוואר מכוון את הרובה שיש לו ביד אל רקתו.
"תעזוב אותו" אני אומרת בקול רועד "בואי לפה ואני אעזוב אותו" הוא מציב בפני אולטימטום "תעזוב אותו ואז אני אבוא. אני מבטיחה" אני מבקשת בקול מתחנן. הוא מסתכל עלי כמה שניות לפני שהוא זורק את הנהג המעולף על
מפתן הדלת.
אני הולכת בצעדים מהוססים לעברו וברגע שאני מפסיק קרובה הוא מושיט יד ומסובב אותי ככה שהגב שלי נפגש בחזה שלו.
לאחר רגע אני שומעת יריה ומסתובבת במהירות מנסה להתנגד "לא" אני מרגישה שאני לא יכולה כבר לעמוד על הרגליים "מה עשית?" אני מתחילה לבכות בהיסטריה,מתנגדת לו כשהוא סוחב אותי משם "ארין,היילי" אני צועקת "אני מצטערת" אני בוכה בכי מיוסר "זאת לא אשמתך יקירה" ארין צועקת לעברי כדי שארגיש פחות אשמה.
אני מתחילה לנסות להכות ולדחוף אותו כדי לחזור אליהן אבל הוא לא נותן לי
"תעזוב אותי כבר חתיכת.." אני בולמת את הפה שלי לפני שאני מלכלכת אותו במילים מגעילות.
"תעזוב.או.תי" בכל אחת מההפסקות אני דוחפת אותו,אבל כמובן שזה לא מזיז לו.
הוא מרים את הדלת המכונית,דוחף אותי אל המושב שליד הנהג בקור רוח ואדישות משוועת-הוא נועל את הדלת מבחוץ ואז עוקף את הרכב,מתיישב במושב הנהג.
אני מתכווצת בפחד,מתייפחת בשקט בזמן שהוא נאנח מגלגל עיניים
הוא שם יד על הברך שלי ואני נרתעת מסלקת את היד שלו ,הוא מסתכל עלי בכעס ואז בולם את הרכב ועוצר בצד "חשבתי שהסברתי לך שאת לא מתנגדת" הוא מושך את שערי ככה שהפנים שלי מול פניו,אני מכה אותו בחולשה מהכאב "עזוב אותי" אני מתפתלת ומתחננת תופסת את היד שלו שמחזיקה בשיערי. המבט שלו מתרכך מעט אבל עדין בוער בו זעם,הוא משחרר את ידו לאט לאט וממהר להגיע לבית שלי.
כשאנחנו עוצרים מול הבית שלי אני מנסה לפתוח את הדלת ומבינה שהיא נעולה מבחוץ.
כשהוא משחרר אותי אני מסרבת להעזר בידו כדי לקום ועוקפת אותו במהירות.
הוא תופס את זרועי וגבי נחבט ברכב בצורה לא נעימה.. "לאן את ממהרת בייב?" הוא נראה משועשע "תן לי ללכת" אני אומרת מבעד לדמעות.הוא מסתכל עלי וההומור נמחק מפרצופו-הוא מכווץ אלי עיניים ומתכופף אלי כדי להיות בגובה העיניים שלי-סורק את פני "תן לי ללכת" אני ממלמלת בפחד,נצמד לרכב ומרחיקה את פרצופי משלו כמה שאפשר
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Fiksi Penggemarי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
