"פייג'?" אני דופקת בדלת.
אין תשובה
"פייג' קדימה! תפתח!" דמעות מצטברות בעיניי
"אני נשבעת שלא אמרתי לו כלום אני לא יודעת למה הוא עשה את זה,תפתח לי פייג' בבק.." הדלת נפתחת וחיבוק חם עוטף אותי
"הייתי צריך לספר לך נסיכה" הוא מחבק אותי
"מה קרה ,אתה חייב לספר לי" אני מתנתקת נכנסת וסוגרת אחרי את הדלת
"אני לא יודע,אותו יום שנפרדתי מימך מולו הוא חזר מאוחר יותר פיצץ לי ת'פרצוף,הוא אמר לי שזה אזהרה ושכדאי שאני אתרחק מימך כי את שלו" הוא מדליק את המנורה בתקרה ואני יכולה לראות את הנזק עכשיו.
הפנים שלו חבולות. העיין שהייתה נפוחה עכשיו יותר נפוחה ומסביב לגבה יש מכות יבשות בשלל צבעים. השפה שלו שסועה ונפוחה לגמרי,ישלו חתכים עמוקים בלחי ואני יכולה להשבע שזה מהטבעת של ליאם.
קו הלסת שלו מקועקע בסימן האגרוף ולמעלה מהנחיריים -יש שריטה שנראת כמו נשיכה או משהו.ושלא נדבר על העובדה שהחולצה שלו קרועה ויש לו המון סימנים על הגוף
"אלוהים פייג' אני מצטערת" דמעות עולות בעיניי
"אני לא ידעתי,אני חשבתי שאתה שונא אותי סתם,אני חשבתי שהשארתה אותי לבד בלי סיבה ו..אני מצטערת כל כך פייג' אני לא מאמינה שהייתי עיברת כל כך. אני מצטערת אני פשוט אוהבת אותו..הייתי חייבת בוא כדי להאמין" אני נופלת על הבירכיים ומתחילה לבכות
הוא יורד לגובה שלי ומחבק אותי
"בוא נלך לטפל בזה" אני קמה וגוררת אותו אחרי.
הוא מתיישב על השיש ורגליו מתנדנדות באויר כמו ילד קטן
"היה איתו עוד מישהו,בלונדיני כזה חתיך" הוא מלקק את השסע עם הדם "תפסיק לגעת בזה זה יכול להזדהם" אני נוזפת בו
"אני יודעת על מי אתה מדבר" אני נאנחת ומוסיאה קייסם אוזניים טובלת אותו באיזה אלכוהול שאני מוצאת שם,נראה לי שזה מספיק טוב.
"אאוץ'" הוא בוכה כמו ילד קטן
"שם בשקט אני צריכה עוד לטפל לך בלחי ובעיין" אני אומרת מחליטה לנקות אותו קצת.
אחר כך אני עוברת שוב על השפה שלו ואז על הלחי ולסיום על העיין.
האמת שקשה לטפל בו.
הוא קופץ ומיילל כל הזמן "באלי לקשור אותך כמו סוס מסכן אוף" אני אומרת בסתכול
"אבל זה שוארף אוףף תסתכלי מה החבר המטורף שלך עשה לי!! איך כריס יסתכל עלי עכשיו?" הוא משרבב את שפתו התחתונה,אני מגלגלת עיניים
"באמת אכפת לך מה הוא יחשוב יותר מכמה שכואב לך עכשיו?" אני אומרת מעבירה גוש קרח על העין שלו
"שן!" הוא מיילל
"אתה מפגר" אני ממלמלת בשעשוע "את לא מבינה איזה מתסכל זה כי החבר שלך אובססבי אליך"הוא ממלמל ואני מגלגלת עיניים שוב
"הוא לא,אין לו מה להיות אובססיבי" אני ממלמלת והוא זה שמגלגל את עיניו הפעם.
"אני אלך פייג'" אני אומרת לו לוקחת את התיק
"בסדר" הוא מנשק את הלחיים שלי
"דרך אגב,את מהממת" הוא מסתכל על הלבוש שלי ואני מחייכת אליו
"תודה בובי" אני מפריחה אליו נשיקה ויוצאת.
אני מתקשרת למונית ונוסעת הביתה.
כשאני מגיעה הביתה אני רואה שליאם מחכה לי בשער ,נשען על המכונית שלו.
אני מתקדמת כאילו אני לא רואה ופותחת את שער הבית שלי עם גב אליו
"בייבי" אני מסתובבת ומחייכת חיוך מזוייף "לי" אני אומרת נותנת לו נשיקה "בו תכנס" אני מחייכת ונותנת לו להכנס פותחת את דלת הבית שלי ונועלת אחרי שהוא נכנס
"למה עזבת אותי באמצע? זה היה קצת מכעיס אם להיות כנה" הוא מדבר באיפוק
"אני מצטערת" אני ממלמלת "אני יכולה לראות את הטבעת שלך שניה?" אני מצביעה על הזרת שלו "אה..אוקי?" הוא מוריד את הטבעת ונותן לי להסתכל עליה. אני מדליקה את אחת המנורות ורואה קצת דם בחלקים במסגרת. כעס גואה בי ואני פונה אליו וזורקת עליו את הטבעת בכעס. הומגן על ראשו ולאחר מכן מפנה אלי מבט מבולבל וכועס "מה נסגר איתך?" הוא שואל בזעם "אתה יודע מאיפה באתי? מפייג'" הוא קם בחירוק שינים "מה עשית אצל המזדיין הזה?" הוא אומר ואש בוערת בעיניו "ראיתי מה אתה ונייל עשיתם לו,הוא סיפר לי הכל" הפה שלו הופך לקו נוקשה והוא קם אל הדלת "אם אתה יוצא עכשיו בשביל לפגוע בו אנחנו סיימנו.אין יותר סליחות אין יותר ויתורים אנחנו סיימתי אחת ולתמיד" אני בולעת את גוש הדמעות שהמילים האלה מעוררות בי."למה את מגנה עליו?אני פאקינג מקנא אוקי? ראיתי איך הוא מסתכל עליך ושולח לך נשיקות וזה מעצבן אותי,את יודעת את זה?" הוא רותח "הוא פאקינג הומו ליאם! הוא גיי! ואין לי מושג מה חשבת לעצמך"דמעות גולשות במורד הלחי שלי. הוא ממצמץ כאילו התעורר מאיזה חלום. "פרלה" הוא ממלמל "צא,אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו" אני ממלמלת ונכנסת לחדר שלי נועלת אחרי.
YOU ARE READING
different (Liam Payne fanfic translated)~hebrew~
Hayran Kurguי פרלה ברט היא בחורה שקטה ומהורהרת שחיה בכוחות עצמה מגיל 17 בשכונת עוני, יש לה דירה קטנה,עבודה שקיבלה זה עתה במסעדה יוקרתית.. ...
