-נ.מ. אמונה-
המחנכת נכנסה לכיתה ואחריה שובל של בנות שחיכו לה בחוץ. לאחר שהתיישבו במקומן ביקשה המורה להוציא מחברות ספרות. ספרות?! מה פתאום ספרות עכשיו??? חשבתי לעצמי. ספרות היה מקצוע נדיר בכיתה שלי. תמיד המורה הייתה מחליפה אותו בשיעור אחר שלא הספיקה ללמד. אבל בכל זאת, הוצאתי את מחברתי וחיכיתי למורה שתחלק הוראה לתלמידות. המורה התחילה לכתוב את המשימה על הלוח והקריאה.
"בנות. עליכן לכתוב סיפור על ה... חיה! תזרקי את הפתק הזה מיד!" צעקה המורה והקפיצה חצי כיתה שהייתה קשובה לקולה הנינוח עד לפני רגע. חיה זרקה את הפתק לפח. כנראה תצטרך לחכות להפסקה למרות שהיא נגמרה לא מזמן. שאר הבנות קראו לבד מהלוח את המשך ההוראה והתחילו לעבוד.
"המורה... אני לא מצליחה לחשוב. יש לי כל מיני מחשבות בראש ואני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר" לחשתי למורה בתקווה שתוותר לי הפעם. המורה הופתעה מדברי. הרי, אני ילדה שקטה בשיעורים ומודיעה לה ראשונה על סיום עבודה כלשהיא.
"מה קרה?" שאלה המורה בדאגה. מראה כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם בשבילי. אבל הנה, בנות כבר החלו לגשת אליה עם שאלות על המשימה. "חכי לי מחוץ לכיתה אני כבר אבוא אלייך" אמרה לי לבסוף וניגשה לבנות הצריכות עזרה. מאחר וזה היה ציווי של המורה, חיכיתי לה מחוץ לכיתה, ליד הדלת.
"אז, עכשיו את יכולה לספר לי מה מטריד אותך?" שאלה אותי המורה, בעודה נשענת על דלת כיתתה הסגורה.
"כלום. רק חלומות שחלמתי בלילה זה הכל..." אמרתי לה. לא חשבתי שהיא באמת תרצה לדעת, אבל זאת האמת.
"את רוצה לשתף אותי בהם?" שאלה אותי בשנית וכניסה לכיתה את הבנות שיצאו אליה לעזרה.
----------------
סורי על הפרקים הקצרים אבל ככה הם יהיו בנתיים כדי להשאיר קצת מתח כל שהוא לפרק הבא. בהמשך, הם יתארכו והכל יהיה מובן אך מסובך יותר.
YOU ARE READING
Life in a lie
Viễn tưởngאמונה סך הכל ילדה רגילה, פשוט דתיה רנדומלית עם שם קצת מיוחד, תלתלים חומים ועיינים כהות , לא יותר מזה. אך כשבכיתה ה' הכל מתחיל להשתנות ומתפרש לפני כולם קצת אחרת. היא מגלה את אמת, ונאלצת להמשיך הפעם במודע בשקריה הרבים. אבל זאת רק ההתחלה... נ.ב. אולי ז...
