Life in a lie

פרק 30

-נ.מ. אמיליה-

4 ליטר... 5 ליטר... 6 ליטר... אני לא אצליח לסיים את הכל בזמן...
"וויק, אומנם אני לא ילדה רגילה אבל אני עדיין ילדה. אני לא חושבת שאצליח לסיים את הכל" נאנחתי
"אני אעזור לך" אמר ולקח בקבוק אחד מידי
"איך? הגוף שלך לא יכול לשאת את הכמות. במיוחד שהוא גם לא יקבל דם זר"
"זה בסדר" הוא התחיל לקרב את הפיה לפיו
"חכה. אל תשתה. זה יכול לפגוע בך!! אם מכינים מהדם שלי פצצות אז זה בטוח יפגע גם בבני אדם רגילים!"
"עכשיו כשאני חושב על זה... את צודקת"
"תביא לי את היד שלך"
"הא?" וויק הושיט לי את ידו, לא מבין מה אני רוצה לעשות. קירבתי את האצבע האמצעית לפי, דוקרת קלות עם השן. נקודה אדמדמה קטנה הופיעה ואני ליקקתי אותה.
"מה את עושה?" הוא שאל ולא התנגד
"מממ, o- כמו שלי"
"על מה את מדברת?
"סוג הדם שלך. הוא כמו שלי. אגב, תאכל יותר ברזל יש לך מחסור נוראי" צחקתי
"מה. איך הצלחת לגלות את כל זה רק מטעימת הדם שלי?! וואו. מגניב. רגע, זה אומר שזה יהיה בסדר שאשתה את הדם שלך?"
"אנחנו נשמעים כמו זוג ערפדים" המשכתי לצחוק
"אני לא חושבת שזה יעבוד... אומנם הגוף שלך לא ידחה את הדם אבל זה עדיין דם מכושף..." אמרתי ולקחתי עוד שתי לגימות ענקיות מבקבוק הדם "מה השעה?"
"עכשיו 7. יש לך את כל הלילה לשתות בתקווה שלא יגלו לפני" אמר לי בלחץ
"זה בסדר... לפחות אנסה לסיים את הרוב"

נשארתי ערה כל הלילה, ושתיתי כל כמה דקות מספר לגימות. מס' הבקבוקים הרקים התחיל להתעלות על מס' המלאים מה שנתן לי מוטיבציה להמשיך. עכשיו השעה כבר 3 לפנות בוקר וסיימתי 27 בקבוקים (כל בקבוק הוא ליטר).
וויק ישן בשלווה בפינה, סוף סוף, שעה שלמה התווכחתי איתו שילך לישון ואני אסתדר לבד. בסוף הוא נרדם. קיילי שכבה לידו, כשקיילי ליד אחד מאיתנו היא אף פעם לא בכתה. אני לא יודעת אם זה אמור להדאיג אותי או לא. הרי היא גם לא תינוקת רגילה. היא תינוקת שלי.
ליטפתי את פניה הקטנות, היא מתפתחת מהר כמוני. היא כבר נראת בת חודש אפילו שעברו רק יומיים. אני לא יודעת דבר על לגדל תינוקת, גם וויק לא. היא לא תוכל לגדול איתי, אני רק בת 3. אני כבר אחשוב מה לעשות.
הצלחתי לסיים עוד 2 בקבוקים, הרגשתי שאני כבר מתפוצצת מכמות הנוזלים אבל איכשהו הגוף שלי עמד בזה ושרף אותם.
לפתע נשמעה הזעקה. רק שהם לא גילו על הדם!
וויק התעורר בבהלה. "הצלחת לסיים הכל??"
"לא. נשאר לי רק עוד ליטר אחד. קצת פחות" עניתי בלחץ
וויק קם ממקומו והתחיל לשטוף את הבקבוקים הריקים בברז הקטן כדי שלא ישארו שם אפילו טיפות. לקחתי עוד לגימות. כמה שיכולתי. שמעתי צעדי ריצה בכל מקום.
"צריך להזדרז. לא יעבור הרבה זמן עד שיגיעו אלינו" אמרתי בלחץ ושתיתי
"נשאר לי עוד בקבוק אחד לשטוף ואז הבקבוק שאת עוד שותה" אמר וויק
"סיימתי! קח! מהר!" וויק שטף במהירות את הבקבוק האחרון. זהו. סיימנו. תודה לאל.
בום
פרצו בחבטה את דלת החדרון שבו ההיינו. דוד סטון עמד שם עם עוד כמה שומרים, מעביר מבט ביני לבין וויק וקיילי.
"מה עשיתם עם הדם שלי?!?!" צרח דוד סטון
"על מה אתה מדבר אבא?" שאל וויק בתמימות
"הבקבוקים של הדם. איפה הם?!" דוד סטון הרים את וויק מצוואר חולצתו
"אתה לא זוכר איפה שמת אותם שוב? זה קורה לך הרבה לאחרונה"  ליגלג וויק ודוד סטון רתח מכעס. הוא העיף אותו לקצה השני של החדר ויצא מהדלת (או מה שנשאר ממנה לפחות) בפראות.
"אתה בסדר?" שאלתי את וויק
"כן. איזה מזל שחשבת לשים את הבקבוקים הריקים מתחת למיטה" חייך אליי
"אני רוצה להוציא את קיילי מפה. היא לא יכולה לגדול במקום כזה" לחשתי
"מאיפה זה הגיע? בסדר. נחשוב על משהו. אבל עכשיו לכי לישון. אני אפטר מהבקבוקים" אמר לי
"אוקיי, תודה" אמרתי ונשכבתי על המיטה

--------------------------
שלוםםםםם מה קורה? איך אני?- זוועה. בכל מקרה תהנו לכם מהפרק.
לגבי הספר hunters in love:
אני במחסום כתיבה רציני איתו אז לא יודעת אם אעלה פרקים בו בקרוב. אבל אני ממש רוצה לכתוב עכשיו ספר גאה אז כנראה אוציא ספר חדש.