Life in a lie

פרק 20

-נ.מ. אמיליה-

נדין וסטיבן מדברים בפינת החדר כבר יותר מ5 דקות, ונדין נראית ממש לחוצה, מעניין מה קרה.
עכשיו כשחושבים על זה... נדין הייתה יפייפיה לעומת אחיה ואביה, כנראה הייתה דומה יותר לאימם. שערה היה מתולתל וארוך אבל ג'ינג'י לעומת השניים האחרים, והדבר היחיד המשותף בינהם היה העיניים הירוקות.
"את רעבה?" שאלה אותי בחיוך וברכות, מלטפת את פניי.
"כ-כן... קצת..." עניתי במבוכה כשנתפסתי על חם באמצע הבהייה. היא גיחכה.
"בואו לאכול!! רוג'ר!!!" צעקה נדין.
"מה את רוצה צינור ביוב? אני עסוק!" צעק בחזרה רוג'ר מכיוון לא ברור בבית.
"אני לא חושבת שאוכל מהביוב זה טעים. אתה לא צריך לבוא לאכול, תשיג אוכל ממישהו אחר אחר כך אם באלך" אמרה נדין בעצבנות ופנתה למטבח, חוזרת לאחר רגע ומרימה אותי אל ידיה.
"סליחהההה, סליחהההה, אני מצטערררר, תביאי לי אוכללל" רץ רוג'ר למטבח בעודו מתחנן, מתאפק לא לצחוק.
"מפגר..." סיננה נדין וגיחכתי, חושבת שרק אני שומעת.
"מטומטמת" השיב רוג'ר בעודו דוחף חתיכת לחם לתוך פיו ולועס אותה בחוסר נימוס מוחלט.
"תאכל בפה סגור יא טעות גנטית!" צעקה נדין בעצבנות והשיבה אותי על הכיסא, גורמת לי לצחוק בקול.
"מדברת מי שמאותם גנים!" אמר והוציא לשון, מה שגרם לחתיכה של בשר ליפול מפיו ישר לתוך כוס המים.
"איזה אח דוחה יש לי" מילמלה נדין, חותכת לי את הבשר ומכניסה גם חתיכה שלה לפיה.
"היי, היי, לא לריב ילדים" אמר סטיבן בעודו צוחק, מה שנשמע יותר כמו חזיר נוחר אבל כן... צחוק...

...

שאר ארוחת הערב עברה בנעימים, אם אפשר בכלל לקרוא למבטים ומילות השנאה בין שני האחים, לנעים.

(הערה: לאמיליה אין שום מושג במיניות. היא לא יודעת אפילו לא שמץ של דבר, תמימה לחלוטין בנושא. בכללי היא ילדה פיקחית וחכמה)

-נ.מ. כללית-

"אמיליה את אוהבת משחקים?" שאל פתאום סטיבן לקראת סוף הארוחה.
"כן, מאוד." ענתה בחיוך. הרבה זמן שלא יצא לה לשחק. תמיד הייתה עסוקה בלהשיג כסף, אוכל, ומקום ללון בו.
"אז היום יש לי משחק בשבילך. הוא מאוד מהנה, אולי בהתחלה הוא טיפה כואב אבל אחר כך את תתחילי להנות ממנו" אמר סטיבן וחייך למראה פניה המחווירות של ביתו.
"באמת?! רגע... זה ממש יכאב?" שאלה הקטנה בתמימות.
"הממ כן. אבל בסופו של דבר תהני. נוכל לשחק את זה כל לילה" אמר בחיוך קורן וליטף את פניה של הילדה שלמולו. רואה איך ביתו מחווירה עוד יותר ומתחלחלת מהמחשבה על כך.
רוג'ר רק הביט בשלושה וחייך חיוך גדול וערמומי כשל אביו. " אמיליה, נכון את מסכימה גם לי לשחק איתך?" שאל ורכן אליה.
"ברור! אני אנצח את כולכם!" אמרה בניצחון וגרמה לשניים לגחך מהמחשבה על כך. ונדין עמדה בפינה... ללא יכולת לעשות דבר למען הילדה התמימה שלמולה... מנסה לרקום במוחה החריף תוכנית להברחתה מידיי אביה.

----------------

והנה עוד פרק כי אני בנאדם נחמדדדד (או בגלל שפשוט משעמם לי☺) תהנו מהפרק דאבל