Life in a lie

פרק 15

-נ.מ. אמיליה-

התחלתי להריח עשן. לא עשן מאש רגילה, אלא מאש מכושפת. שכמעט ולא ניתן לכבות. ראיתי את המשרתים בורחים מהאחוזה. לקחתי את אליס ולואיס ורצתי לחדר מרוחק כי יציאות הבית כבר נחסמו ברובן. חא עבר זמן רב עד שליב וליאם הצטרפו אליי עם ההורים.
"אבא, מה גרם לשרפה?" שאלתי אותו בפחד. גם לנו בתור מכשפים קשה לעמוד בפניה.
"אני לא יודע ילדה שלי" ענה, וחיבק אותי.
פתאום הופיע מולנו דוד סטון עם חיוך על פניו וכיתת יורים מאחוריו. אבל לא עם קליעים רגילים, עם קליעים מורעלים נגד מכשפים.
"מה שלומך אח גדול?" אמר. מאז לא הבנתי כלום, הכל קרה כל כך מהר. ההורים שלי שכבו על הרצפה, מדממים. לא חשבתי לעולם שאראה אותם במצב הזה. ליב, לואיס ואליס נפלו אחד אחרי השני.
"תעזוב אותה! בבקשה!" התחנן בשבילי ליאם אך נורה למוות וגופתו נפלה עליי. ניצמדתי לקיר. עיניי היו פעורות מפחד. לא חשבתי, לא יכולתי לחשוב.
"אז. תורך הגיעה, ייצור קטן ומתועב שכמוך" אמר דוד סטון עם חיוך מטורף על פניו.
"אההה" צרחתי מכאב. לא הספקתי להבין מה קרה. הוא דקר אותי. במקום שלא ייגרום לי למות מיד, אך לסבל עד המוות.
"אני בדילמה, אחיינית קטנה. האם להשאיר אותך כאן ולתת לך למות בייסורים בשריפה, או לסיים את זה בירייה פשוטה?" אמר וצחק למראה פניי המפוחדות.
"מה קרה מכשפה? השתפנת? נראה לי שאני אלך על האפשרות היותר כייפית. האפשרות הראשונה..." אמר והלך עם פמיילתו כלעומת שבא.
--------------
אז הנה עוד פרק שהבטחתי. אוהבת אותכם חברה. מקווה שתגיעו הפעם לרף כדי שאני אעלה פרקים יותר מהר. :)

315 Reads
65 votes