Life in a lie

פרק 4

-כיתה א'-

אמונה ילדה נמרצת, שובבה, וכן, חנונית. היא משקיעה בלימודיה, וחברתית היא באמצע. לא בשוליים וגם לא הכי מקובלת. בהפסקות הייתה משחקת תופסת עם חברותיה שהצמידו לה שם מוזר... אבוקדו. ולמה? כי היא היחידה מכל הכיתה שאהבה את הפרי המגעיל הזה. במחבואים הוצמד השם-עכברונה. ולמה? בגלל שבמשחק אחד היא התחבאה מאחורי הפח. אמונה לא ייחסה לזה חשיבות, ורק צחקה מהשמות המוזרים שלא הפריעו לה כלל.

-כיתה ב'-

אמונה נסתה להזכר מה הסיבה שדבר זה קרה, אבל ללא הצלחה.
סתם עוד יום רגיל. שיגרת לימודים רגילה. כל פעם שהציקו לה היא הרביצה בחזרה. באחת ההפסקות, קבוצה של בנות מכיתתה נגשו אליה והתחילו להציק לה. היא נסתה להתעלם אבל זה היה קשה יותר כשהתחילו להשחית את חפציה, כמו המחק שנגזר ונשבר, הטישו שסתם יצא מביתו כקורבן וכדומה.
היא יצאה מהכיתה כשניירות מכווצים נזרקים עליה. המורה הגיע ואמונה התלוננה על מה שקרה. היא לא בכתה. אך הייתה עם פנים פגועות. אותן בנות נענשו בחומרה ודבר זה נשכח.
אמונה לא רצתה לפגוע באף אחת יותר. היא החליטה להשתנות. היא הפסיקה להרביץ ובמקום זה הגנה על עצמה בכך שדיגדגה אותן. לא רק שזה גרם להן לשכוח ממה שרצו לעשות לה הפעם, אלה שזה גם גרם להן לצחוק.
אבל מכיתה ד' הרגישה שזה גם לא בסדר. היא החליטה פשוט להתעלם מההצקות, לבלוע כאב ולסבול בשקט.
עם הזמן הבנות ראו שזה לא מזיז לה והכל השתנה. כל הבנות שהציקו לה בזמנו כבר נהיו חברות שלה, והיא הפכה די מקובלת. היא התחברה מהר עם כל אדם, ויותר מחצי בית הספר הכיר אותה. היו לה קשרים טובים עם המורות ועם המנהלת במיוחד, מה שנתן לה את מה שנקרא פרוטקציות. עם התלמידות מהכיתות הנמוכות 'שיחקה' כל הפסקה. אבל עכשיו...

-חזרה להווה-

אבל עכשיו היא הרגישה לא שייכת. שכל חברותיה מהכיתה, אינן חברות אמת. איך אלה שהתעללו בי כל יום כמעט, עכשיו חברות טובות שלי?! שאלה את עצמה. היא נכנסה לדיכאון. היא הרגישה בודדה. השינוי שקרה בה מבפנים בימים אלה משך צומת לב ושאלות דאגניות של "את בסדר?". היא גם הרגישה נבגדת. בגלל...

-------------

בגלל מה אמונה הרגישה נבגדת?. סורי שלא העלתי פרק כמה ימים. לא חשבתי שזה מספיק טוב. אבל נראה איך זה יתקדם ואם תאהבו אני אשמח

נ.ב. אני יודעת שרשמתי ז'אנר פנטזיה, הסיפור בקושי התחיל. מקווה שתהנו :)