פרק 18

111 10 117
                                    

"ס-סליחה" גימגמתי ונערתי את שמלתי, יורדת בזריזות מהגבעה עליה ישנתי לעבר האיכר שנראה למולי.
ממדי גופו של האיכר היו גדולים, עיניו שחורות וחודרות, ושערו חום, ארוך, ומסורבל. הוא לבש בגדי עבודה פשוטים והזיק בידיו שוט שחור ומאיים. מלפניו רבצה בתשישות אתון (נקבת החמור) ולא נראה היה שבעליה הקל עליה.
האיכר העביר את מבטו עליי, בוחן את גופי בפולשנות. לאחר כחצי דקה בה בחן את גופי העלה חיוך ידידותי על פניו בעוד שבעיניו עבר ניצוץ ערמומי. או שזאת רק הייתה השמש?
"מה את עושה פה לבד ילדה? איפה ההורים שלך? " שאל בעודו זורק לצד את השוט שהיה בידיו. מעשה שדי הרגיע אותי. אולי זאת ההזדמנות שלי? אולי אוכל למצוא אצלו מחסה?
"אין לי הורים" השבתי עם פנים אדישות, מנסה בקושי לעלות חיוך ואפילו מזוייף על פניי.
"אני מצטער..." אמר לי וכיווץ את גבותיו בדאגה ועצב.
"זה בסדר" אמרתי.
"בת כמה את? מה שמך? אני סטיבן" אמר וניער את בגדיו המאובקים.

-נ.מ. סטיבן-

"נעים להכיר. אמיליה, בת 3" אמרה לי הילדה ברשמיות והושיטה את ידה הקטנה לעברי. לחצתי את ידה בעוד מחשבות רצות בראשי. היא ממש קטנה, אבל זה לא משנה לי כלום.
"יש לך איפה לישון? לאכול? מישהו שידאג לך?" שאלתי. מזייף דאגה. תמיד אמרו לי שאוכל להיות שחקן אך במקום זה ניתקעתי בעבודת האדמה בגלל שאבי השתכר ועזב, השאיר אותי חסר כסף. הילדה הזאת יפה. אני אעשה את הקטנה הזאת שלי.
"לא... אין לי אף אחד..." לחשה לי.

...

הזמנתי אותה לבייתי והיא ענתה בחיוב כאשר שמעה שיש לי ילדים בבית. חמודה זאת, חושבת שהילדים שאצלי בבית יגרמו לי להיות רך או לפחות לא לעשות לה כלום.
דווקא עזרה לי הקטנה עם הייצור המלוכלך שלא הסכים לעשות את עבודתו. היא מכשפה או מה? זה הרגיש כאילו דיברה אל החיה והיא הבינה אותה. גיחכתי לעצמי.
אחרי מה ש"אמרה" אמיליה לאתון היא זזה וסחבה את המסע ששמתי עליה אל האסם. ואם כבר משחק, שיחקתי עד הסוף. נתתי לה לרכב על האתון במקומי.
"הכל בסדר אדוני? התעייפת?" אמרה וסובבה את ראשה לכיווני. כשקראה לי אדוני גרמה לחברי הקטן-גדול לעמוד לו, הילדה הזאת.
"לא, לא. הכל בסדר. האתון יודעת את הדרך, אני פה מאחוריכן" ניפנפתי את ידי בביטול והיא חייכה והחזירה את פניה קדימה. רק חכי שנגיע הביתה, קטנה, רק חכי...

-------------

היי לכםםםםם. אז העלתי פרק והעניינים מתחילים להתחמם. אני אעלה מעכשיו לעיתים קרובות יותר. נראה עם הסיפור יתפוס. תהנו :)

Life in a lieWhere stories live. Discover now