Life in a lie

פרק 7

זה לא נגמר בזה, כמו שחשבה אמונה. הקפיצו את אימה מעבודתה לבית הספר, היועצת והאחראית משמעת התרוצצו סביבה וניסו להבין את פשר המעשה. זאת סך הכל טעות, טעות שנגרמה רק מפתיחת פה של ילדה אחת. אבל בתכלס? זה היה די נכון. לא היה אכפת לה למות, לא היה לה אכפת מחיה.
אמונה הופנתה לפסיכולוגית של בית הספר. היא לא רצתה לדבר איתה, מה שגרם לזה שהמקרה הועבר למשרד החינוך, ונכתב בתיק האישי.

ככמה חודשים עברו מהמקרה. אמונה שרתה בדיכאון, והחופש הגדול כבר היה בפתח. היא כל הזמן הייתה על המחשב. או שהיא שיחקה בו, או שראתה סרטים וסדרות שתפסו את כל הזמן שלה. אחד המשחקים היה משחק פוקימון, שפעם פרשה ממנו. היא חזרה לשחק וחרשה. וגם חזרה להתכתב עם החברים הישנים שלה שם. אחד מהם היה מישהו שעזר לה. הוא השאיל לה את הסכום זהב שבקשה, והביא אפילו כסף.

-נ.מ. אמונה-

"אל תחזירי לי את הכסף! הבאתי לך סתם שיהיה לך, זה בסדר" כתב לי.
"ממש לא! אני מחזירה לך בין אם אתה רוצה ובין אם לא!" כתבתי לו בעצבנות. וככה ניהלנו ריב של כמה דקות עד שנכנע ונתן לי להחזיר גם את הכסף. עשינו קרב פוקימונים אחד נגד השני, וכמובן, הוא ניצח.
"ניצחתי" כתב לי
"זה ברור, אתה הרבה יותר ותיק ממני, ואני עד לא מזמן פרשתי" עניתי
"רוצה אגדי?" שאל אותי לאחר כמה דקות
"איזה? כמה הוא יעלה?"
"מתנה"
"בחינם?! ממש לא!" כתבתי, ושוב התווכחנו על זה. והוא נכנע, כרגיל. אני ילדת עקשנית, מה לעשות. גיליתי שעלה לי המוניטין, אז בדקתי מי הוא שהעלה לי אותו, וזה היה הוא. בסיבה למוניטין הוא כתב: "לא הסכימה לקבל אגדי למרות שהגיעה לה".
המשכנו לדבר, והתקרבנו יותר. עד שיום אחד הוא פתח בפניו את עברו. הוא היה דומה לשלי, אומנם לא אותו דבר, אבל גם בעיות בנושא חברתי. לאחר שנפתח אליי גיליתי שאני משוחררת, שאני יכולה לספר גם אני. סיפרתי לו. מאז פרקנו אחד לשניה, ועזרנו כשצריך, העלנו אחד לשני את הביטחון והרמנו את עצמנו מהרצפה שהיינו שרויים בה.
עד שיום אחד הבנתי משהו ואמרתי לו ש...

                         -------------

מה אמונה אמרה לו? יכולים לנחש? מקווה ששרדתם אותי עד עכשיו כי מהפרק הבא מתחיל כל האקשן. תהנו לכם :)