אני לא נוהגת לצאת לשדות בדרך כלל אבל היום הייתי צריכה כמה ירקות מהאסם בשביל הארוחת צהריים. הלכתי בשבילים בין השדות השופעים, והריחות מילאו אותי. אני צריכה לעשות את זה יותר, חשבתי לעצמי. שמעתי זעקות כאב שרק הלכו והתחזקו כשהתקרבתי לאסם והמחזה שנגלה לעיניי זיעזע אותי.
אמיליה, קשורה בשלשלאות לתקרה, רגליה באוויר, מדממת מכל חלק בגופה. אבי עם שוט בידו וכוסות עם מים רותחים, שופך אותם עליה ומכה בה, שוב ושוב. לקחתי כוס אחת ושפכתי עליו במהירות.
"איך את מעז לעשות כזה דבר?!?!?!" צרחתי בזעם בעודי משחררת את אמיליה מכבליה.
"היא בכל מקרה מתרפאת" אמר אבי בחיוך מטורף. "היא הבובת משחק שלי נדין. תמצאי לך בובת משחק משלך" אמר לי בעודו מדדה על רגליו.
-נ.מ. אמיליה-
"תברחי!!!!" צרחה לי נדין, עומדת למול סטיבן המחזיק ברובה. לא רציתי לעזוב אותה אבל היא דחפה אותי אל מחוץ לאסם, התחלתי לרוץ, אבל לא הספקתי לעבור הרבה עד ששמעתי קול ירייה חותך את האוויר, ואת הצרחה של נדין מיד אחריו.
התחלתי לבכות בפראות, רצתי ללא מעצור.
פצעי כבר נרפאו והערב ירד, רגליי פיעמו בכאב אך עוד לא עצרתי. ביטני קירקרה ברעב, התרגלתי יותר מידי לתבשילים של נדין. הדרך התפצלה לשניים ובחרתי בשביל שפונה ליער, שם אוכל להסתתר בביטחה.
----------------
העליתי כבר פרק היום, אז זה סוג של חצי פרק בונוס.
תהנו😊
YOU ARE READING
Life in a lie
Fantasíaאמונה סך הכל ילדה רגילה, פשוט דתיה רנדומלית עם שם קצת מיוחד, תלתלים חומים ועיינים כהות , לא יותר מזה. אך כשבכיתה ה' הכל מתחיל להשתנות ומתפרש לפני כולם קצת אחרת. היא מגלה את אמת, ונאלצת להמשיך הפעם במודע בשקריה הרבים. אבל זאת רק ההתחלה... נ.ב. אולי ז...
