-נ.מ. אמיליה-
כבר עשרה ימים שאני מסתובבת ברחובות, שדות ובתים שונים ומשונים. נתקלתי בטיפוסים מוזרים, טיפשים, עניים, שחצנים ועוד מכל הסוגים. אני מתכננת להגיע לאמריקה הדרומית, בתקווה שזה ירחיק אותי משונאי. בנתיים הצלחתי לתפוס כמה טרמפים על מכוניות שעברו או איכרים עם עגלות.
אתמול הגעתי לוירג'יניה (מדינה בחוף המזרחי של ארצות הברית). המדינה הזאת תמיד משכה אותי אליה. ההיסטוריה שלה ארוכה ומסובכת, וככה גם מעניינת. ביקרתי כאן פעמים רבות עם משפחתי. אולי האנשים שהכרתי פה יוכלו לעזו-
"אמיליה?! מה לעז*זל את עושה פה?!" את המילה הראשונה אמרה בקול רם ולאחר מכן לחשה בפחד. סובבתי את ראשי. היא מוכרת לי... רק מאיפה?
"דודה מריאן?!" הופתעתי. מה היא עושה פה? אם אני זוכרת נכון היא גרה בכלל בבריטניה (אנגליה).
"לא טוב... לא טוב... לא טוב..." שמעתי אותה ממלמלת לעצמה.
"מה את עושה פה? קרה משהו?" אמרתי ובאתי להתקרב אך היא עצרה אותי.
"אל תתקרבי אליי... בבקשה..." היא לחשה ולקחה מס' צעדים ממני. "את לא ראית אותי פה" אמרה ורצה מהמקום. עמדתי נטועה במקומי. מה קורה כאן? הלוואי ויכולתי לקבל תשובות. הוצאתי ארבעה דולרים מהכיס ושילמתי למוכר בעבור לחם ותפוח. התיישבתי בצד הדרך והתחלתי לאכול. הפעם הלחם היה טרי יותר מפעמים קודמות והתפוח המתוק השביעו וסיפקו אותי לזמן מה. המשכתי ללכת והגעתי אל אזור עם שדות רחבים. כל דונם היה מלא בדבר אחר. זיהתי תירס, תותים, עגבניות, מלפפונים, גזרים, חסה ועוד. נשכבתי על הדשה מתחת לעץ גדול. הרוח חלפה על פניי ברוגע והעיפה את שערי. וכמה קרני שמש חדרו מבעד ולענפים והעלים. הרשתי לעצמי להרגע, לרוקן את הראש מדאגות ופשוט להנות מהטבע. שכבתי שם כמעט שעה ונרדמתי לשינה מתוקה וחסרת דאגות.
"תזוז כבר ייצור מטומטם!!! מה זה?!?! תקומי מהדשה שלי פרחחית!!!!" צעק מישהו והעיר אותי בבהלה משנתי.
-----------------
אתם בטוחים שהסיפור מעניין? ההדירוגים שלכם עוזרים לי להמשיך (הייתי אומרת גם תגובות אבל אין כאלה). תהנו :):
YOU ARE READING
Life in a lie
Fantastikאמונה סך הכל ילדה רגילה, פשוט דתיה רנדומלית עם שם קצת מיוחד, תלתלים חומים ועיינים כהות , לא יותר מזה. אך כשבכיתה ה' הכל מתחיל להשתנות ומתפרש לפני כולם קצת אחרת. היא מגלה את אמת, ונאלצת להמשיך הפעם במודע בשקריה הרבים. אבל זאת רק ההתחלה... נ.ב. אולי ז...
