Life in a lie

פרק 19

-נ.מ. אמיליה-

"אני בבית!" צעק סטיבן, זורק את השוט שלו לפינה. מתי הספיק לקחת אותו?
"היי אבא" שמעתי קול נשי בליווי מים זורמים. "אני מכינה ארוחת ערב. תבואו לאכול עוד 10 דקות" המשיכה.
"אבאאאא!!!" הפעם זה היה קול גברי יותר. "שברתי ת'שיא החודשי שלי!!!".
"הא? על מה אתה מדבר?" שאל סטיבן. יצא למולי נער שנראה כבן 16. מראהו בדיוק כמו אביו רק בגרסה קטנה יותר.
"כבר שכחת?! החודש הזה נגמר ואיתו השלמתי 42 סטוצים!" אמר בהתלהבות, כאילו הוא ילדה קטנה שקיבלה בובה. התחלחלתי. אוי איכס.
"איך בדיוק זה הגיוני רוג'ר? בקושי יש 30 לילות בחודש" אמר אותו קול נשי. "אל תגיד לי ש-"
"כן, כן, נדין. זה בדיוק מה שאת חושבת. היו פעמים שהיה לי כמה סטוצים ללילה" אמר בגאווה.
"יא אח דוחה" אמרה וניגשה לכיוונינו.
"יא בתולה קנאית" החזיר לה בהוצאת לשון.
"ומי את?" הנערה שהתגלתה לי כנדין פנתה אליי. סוף סוף מישהו בבית הזה שם לב שיש כאן מישהו זר.

-נ.מ. נדין-

"אמ-" היא באה לענות אך אבא שלי קטע אותה.
"זאת אמיליה, היא בת 3. מהיום היא תחיה בבית שלנו, בתמורה לכמה דברים קטנים ופשוטים" אמר וחייך חיוך רחב, וכנראה שרק אני שמתי לב שהוא זדוני. רוג'ר היה עסוק בגאווה המגעילה שלו והילדה הקטנה שמחה כששמעה שתוכל להשאר בביתנו.
"אבא. אפשר לדבר איתך בצד לרגע?" שאלתי אותו. הקטנה, לא שמה לב למבטי הדואג והייתה עסוקה בלסרוק את הבית במבטה. "אמיליה, שבי פה בנתיים" אמרתי לה והושבתי אותה על הספא.
"אתה לא רציני איתי, נכון? היא בת פאקינג 3" שאלתי-אמרתי לו בלחש, והוא בתמורה רק השיב במבט הערמומי שלו.
"את צודקת נדין. היא בת פאקינג 3. איפה הבעיה פה?" שאל ולא הוריד את החיוך מפניו. התאפקתי לא לצעוק עליו, שהקטנה לא תשמע.
"כל שני וחמישי אתה מביא לפה זונות ושלא נדבר על רוג'ר, אבל אתם לא אותו דבר. אבא, אתה לא יכול לעשות לה את זה, היא קטנה מידי, בבקשה תן לה ללכת." התחננתי אליו.
"נדין. עד עכשיו לא התערבת בחיי וככה זה ישאר. אלא אם כן את רוצה לקבל עונש?" אמר ללא טיפת רחמים עליי. אני הבת שלך בנאדם!!!. כל פעם שאני או רוג'ר עשינו משהו שלא ריצה את אבא שלנו חטפנו מכות. אבל זה לא קורה בזמן האחרון. הוא כבר כמעט שנה מביא עבדים, שפחות, אנשים מבוגרים שצריכים סיוע, או סתם חוטף אנשים, ואז מכה בהם, אונס אותם, מעביד אותם בפרך ובסופו של דבר הם מתים לו כמו זבובים ואני ורוג'ר לא יכולים למחוא על כך. בעצם רק אני לא יכולה למחוא. רוג'ר 'עוזר' לאבא עם זה.
"יופי ככה חשבתי" אמר בחיוך כאשר לא הגבתי.
"אבא... לא אכפת לי לחטוף מכות... תעזוב את הילדה בבקשה" התחננתי והוא הסתובב אליי בפליאה. אך הפליאה לא נשארה להרבה זמן והחיוך שלו רק הלך והתרחב.
"נדין, את כבר לא מעניינת אותי" אמר בחיוך שכמעט וקרע את לסתותיו. "הילדה הקטנה והיפה הזאת שלי."

---------------

פרקקקקקק אזזזז בבקשה לא לרצוח אותי (במיוחד את lyriHP). תהנו מהפרק:)