תרשי לי

פרק חמישי

האוטו של סער היה כמובן גיפ שעולה במחיר הבית שלי, עליתי בזריזות והתפעלתי מיופיו, מהיופי של האוטו... בעצם גם מהיופי של סער, אבל זה פרט שולי ואנחנו לא ניתפס על קטנות.

"אתה לא באמת מתכנן לבוא לקידוש נכון?"

פלטתי את מחשבותיי כשהוא אחז בהגה בגבריות יתר, כמה מושך הוא יכול להיראות? זה לא חוקי. לא הרגשתי נעים שנייה לאחר שהפלטתי את המשפט מפי, בחיים לא הייתי כזאת לא חברותית או עוקצנית, אבל גם בחיים לא הייתי בקשר עם כדורגלן עם אגו מפה ועד לאילת. ככה שאנחנו פיטים ואולי ההתנהגות שלי לא הייתה יפה במיוחד אבל גם שלו לא הייתה גן עדן. ואני נשמעת כמו ילדה בת שלוש שמאשימה את הילד בגן על זה שלקח לה את הסוכרייה, אני חייבת להפסיק.

"אני לגמרי כן מתכוון לבוא"

אני מניחה שפחדתי, פחדתי להיכנס לקשר שוב עם כדורגלן, אני עדיין מפחדת.
זה פחד שבחיים לא יעבור, גם אם אני אסתיר אותו באלפי חומות שמהוות לי מעיין ביטחון מזוייף,
זה פחד ממשי שאני לא בטוחה שאי פעם אוכל להתגבר עליו.

הוא אמר בביטחון ואני חטפתי בושה, הוא רגיל לוילות  מטורפות בהרצליה, וכשהוא יבוא אליי הוא יחטוף זעזוע. אני בטוחה בזה.

"אתה יודע שאני לא גרה באיזו וילה נכון?"

וידאתי והוא צחק, לא התביישתי במקום שממנו הגעתי, להפך אני מתגאה בו. כי כל חבריי רצו לגור בו, ולהיות עם המשפחה שלי. שקיבלה כל אחד כבן בית, האהבה של ההורים שלי הייתה אינסופית, ובשנים האחרונות אחרי שהמצב הכלכלי שלנו הסתדר מעט כי אני ועומרי עובדים ומכניסים כסף הבייתה, יותר קל להם לארח אנשים בפתיחות.

"לא באמת מעניין אותי איפה את גרה"

הוא אמר בכנות והלב שלי ניתר קלות וחזר, המשפט הזה. לעולם חשבתי שיצא מפיו של הכדורגלן ספק דוגמן שיושב לצידי. ואני מבינה ששפטתי אותו לגמרי יותר מידי מוקדם, ועיניין אותי לדעת את הסיפור שלא. להכיר אותו לעומק, אבל מצד שני. ידעתי שזה לא ייגמר בטוב, ולא רציתי להיכנס לקשר מיותר עם כדורגלן, בכללי כל עולם הפירסום מאז ומתמיד נראה לי מזוייף, וזה לא דברים שחלמתי להיחשף אליהם.

"תהיה שם חתיכת חמולה, אני רק מזהירה אותך"

אני אומר ברוגע אך במעט חשש, לא רציתי שיחשוב שהוא לאמוזמן. כי מספיק רגשות האשם שאבי החדיר לי אחרי ששמע איך דיברתי אליו, אני באמת לא כזו. הוא מוציא ממני צדדים לא טובים.

"אני אוהבת חמולות, אל תראי אותי כזה משעמם"

הוא מרים את ידיו במעט גיכוח ואני מסתכלת על הדרך, אנחנו כבר נוסעים עשר דקות וייאמר לזכותו שלא היה מביך לרגע, הוא זרק לי כמה עקיצות ואני לא נשארתי חייבת. המוזיקה של רביד פלוטניק פשוט צעקה לי לשיר איתה והוא צחק והצטרף אליי, זה רביד אל תאשימו אותי. ואני בטוחה שאם אספר למשפחתי או לחבריי הקרובים שאני כרגע באוטו עם סער בוזגלו בכבודו ובעצמו, שרה שירים של רביד פלוטניק ונוסעת בגיפ היקר במיוחד שלו. הפ ירצו לסקול אותי באבנים, ואחר כך להוציא ממני כל פיסת מידע על החתיך שלידי.