תרשי לי

פרק שש עשרה

טעות הייתה ההגדרה הקטנה לכל מה שעבר בנינו אז, טעות הייתה להוריד את הזבל ושישפך קצת מהמיץ המגעיל על המדרגות, טעות הייתה לחזור שיכורה הבייתה כשיש אורחים, טעות הייתה לשכוח את המטען היחיד שעובד אצל חברה, טעות הייתה להיות חברה של כמה צבועים מסכנים. טעות הייתה לשפוך את המיץ על השיעורים.

הטעות כי גדולה שעשיתי, כנראה הייתה הוא.

האיצטדיון מקושט בצבעי אדום לבן ואני נכנסת ללחץ אטומי, לא מספיק היה את העיניין עם התמונות שהעלו. אם הוא יראה אותי, הוא לא ייתן לי לברוח, הוא יקח אותי לשיחה שאני מתחמקת ממנה ללא הפסקה. לעזאזל.

"את לא זזה ממני"
אימרי מקנה לי ואני נאנחת וזורקת את ידיי בייאוש, איך אני יכולה להסתכל על מישהו שהיה כל העולם שלי והרס אותו?

טעות הייתה ללכת עם ג'ינס לבן במחזור, טעות הייתה לכתוב במבחן שמונה כשזה בעצם שלוש, טעות הייתה להתנשק עם מישהו שלא מכירים במועדון, טעות הייתה לרקוד מול הקראש מסטולה מהתחת.

הטעות הכי גדולה שעשיתי, כנראה הייתה הוא.

"היי! את לא הבחורה של סער מהתמונות?"
צעקה נשמעת מאחוריי ואני לא טורחת אפילו להסתובב להביט באידיוט שמפריע לי בלהתלונן על החיים ועל הגורל המסריח שלי.

"אל תתייחסי יפה שלי, תרימי את הראש שלך ותשכחי מזה, ממנו. את פה בשביל סער"
ליעד אומר לי בביטחון, אני מנגבת את הדמעות הבודדות שזלגו לי, ומרימה את העיניים אל הקהל, אל השחקנים, אליו.

"אירוני אה?"
אני שואלת בגיכוח עלוב, מישהו אשכרה נהנה לכתוב את התסריט שלי.

"וואלה כן"
אימרי ממלמל ואני מתמתחת לאחור, אני בסדר.

"תתפללי שסער יקרע לו את התחת"
עומרי אומר ואני מגכחת ומחייכת כשהוא כורך את ידו סביבי, במילים שלו מסמן לי שהוא כאן. ואני לא צריכה יותר מזה.

"אין מעל סער, הוא ינצח"
אני ממלמלת, משתדלת להאמין בתקוות שאני מפצה בו.

כל האוהדים צועקים כמו חיות שמחכות לאוכל הבא, כמוני במשחק הקודם. אבל הדבר היחיד שחשוב לי כרגע זה שלא יבחין יותר מידי בזה שאני כאן-מה שבעיה בהתחשב בזה שסער מיקם אותנו שורה ראשונה.

אני מרימה את העיינים שלי אל המגרש, ובנאחס הגיוני. העמבטי מצטלבים, הוא ממצמץ כמה פעמים בעיניו כדי להיות בטוח שזו באמת אני. אני מרגישה בסרט עם תסריט גרוע, כוסעמק.
אני במהירות מסיטה ממנו את המבט, לא יכולה להסתכל שוב אותו דבר על אותן העיניים שפעם אהבתי. בן זונה מניאק.

"אני אתלה אותו מהביצים באלוהים"
עומרי ממלמל ומשחק בשיערי, אני יודעת שהוא גם הבחין בעומרי. איך אפשר שלא? הוא היה איתו כמעט כמו שהיה איתי.