תרשי לי

פרק שלושים וארבע

~ ממליצה לשמוע עם השיר ׳רסיסים׳ ~

ברשימת הדברים שכואבים יותר אחרי יום, שריר תפוס, סימן כחול במרפק.
היום אני יכולה להוסיף- לב שבור.

הלילה לא נרדמתי, מכמה סיבות. הראשונה היא שהיד שהייתה מונחת עליי כל לילה בזמן האחרון נעלמה, וזה הרגיש קר ומוזר, לא רגיל. השנייה היא שאותה היד יכולה להיות מונחת על מישהי אחת כרגע.
חוויתי גם הלילה משהו שלא חוויתי כבר שנים- לבכות אל תוך השעות הקטנות של הלילה, מתחת לכרית בחושך ולבד. דבר שאני לא מאחלת לשונאיי. האמת? אני שחקנית טובה. אף אחד לא יכול להאמין שרע לי, אני מנגבת דמעות בשנייה, והלחיים שלי בצבע הטבעי, אנשים לא יראו שבכיתי כל הלילה, ושהלב שלי נשבר.

"את יודעת סורו, בשיחה הראשונה שלנו. ידעתי שאת משהו מיוחד"
מספר לי ליעד בעודנו יושבים במרפסת, צופים ביום היפה.
"תסביר לי"
אני דורשת והוא מחייך.

"היה לך את המבט הזה, ידעתי שתעשי לי צבא אפילו יותר מהצבא עצמו. והייתי בתחתית של התחתית.
לא ידעתי מה אני עושה, והסתכלת עליי ופשוט התיישבת לידי. אף אחד לא שאל אותי עד אז איך אני, כולם התעניינו דחפו את האף שלהם דברים שלא קשורים אליהם. ואת הכנסת לי את השקט הזה, ואת יודעת, אני מאחל לכל בנאדם אחת כמוך בחיים, ומי שלא רוצה. מפסיד אחושרמוטה ולא שווה דמעה. במיוחד לא שלך."

הוא מביט בי וכמה דמעות זולגות מעיניי, וביחד עם כל אחת מהן אני נאנקת מכאבים בפנים, אולי בגלל ששוב אני בוכה. אחרי שהבטחתי לעצמי שאני מפסיקה, ובמיוחד אחרי הצעד האמיץ שאני מתכננת לעשות היום

״את המשפחה שלי סור. ואת יודעת, אם הוא לא מבין את זה, ואם הוא לא רוצה להיות חלק מהמשפחה הזאת, חלק מהעולם שלך. שילך להזדיין כי הוא לא מבין שהוא מעיף את הדבר הכי טוב שקרה לו."
החיוך שלי גדל ואיתן הדמעות במהירות. והוא ממהר להעלות את ידו ולנגב אותם.

"אבל את יודעת, בעיניין שלו. זה מעבר לזה, והוא עשה אותך שמחה כמו שאף אחד לא עשה אותך. זה לא משהו שקורה ולא מישהו שפוגשים בכל יום. ובגלל זה פה אני אומר לך לשים זין על הפרידה הזאת, וללכת עליו בכל הכוח, אם אחר כך הוא לא רוצה אותך, או שהוא עיוור, או שהוא טמבל בן זונה. ואז אני בא עליו בכל הכוח"
הוא אומר ואני מהנהנת להסכמה, המשחק בעוד שלוש שעות ואני בלחץ יותר ויותר.

״את רוצה שאני אבוא איתך?״ הוא שואל ואני נדה בראשי לשלילה.

״עומרי יקפיץ אותי, זה משהו שאני צריכה לעשות לבד״ אני אומרת והוא מחייך במעיין גאווה, הוא מלטף את ראשי ואני נשענת עליו. הראש שלי מתמלא במחשבות, אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות, להגיד, איך הוא יגיב, אם אני אסיים את הלילה בוכה או איתו במיטה?
הראש שלי עמוס. וקשה לי יותר מתמיד.