תרשי לי

פרק שתיים עשרה

מאז ומתמיד הטבע היה הדבר הכי מרגיע שיכולתי למצוא, בימים קשים בבית הייתי בורחת ליער הקרוב עם חבריי, סתם לשבת לדבר עם איזו מדורה. זה כל מה שצריך. אהבתי את נופים המרהיבים, ואת הנחלים הנסתרים של ישראלים. שרק יחודיים ידעו, אלו היו הכיפים ביותר. המעיין הנסתר היה אחד מהאהובים עלינו, ואם סתם לעשות קמפינג אז חוף דור היה הקפיצה הראשונה לראש.
בחיים לא טסתי, או יצאתי מהארץ למקום שהוא לא סיני, לא היה לי כסף לטיול שכזה. ובקרוב הטיול אחרי צבא יהיה, ואני אשלים את החסר ועוד הרבה יותר. אפצה את עצמי וארשה לעצמי יותר מתמיד. אלוהים כמה שאני מחכה לזה.

"נו מה ללבוש?"
אני נאנחת ואגם מגלגלת עיניים וצונחת על המיטה בייאוש, אני בהחלט לא בחורה של ורוד ונצנצים- למרות שהיו כמו שמלות וגופיות מנצנצות. הייתי לבושה בטוב טעם תמיד, ולא הייתי מתביישת בגוף שלי- להפך התגאתי בו. עבדתי עליו לא מעט, ואולי אכלתי מה שהתחשק לי. אבל מהחטיבה הייתי מתאמנת ארבעה ימים בשבוע, וזה לא קל כמו שזה נשמע, בהבטחה.

"טוב- אני מציעה לך פעם אחת ואת עוזבת אותי, אלוהים מה אני איתך במקום להיות עם חבר שלי?"
היא נאנחת ואני מגכחת מושכת בידה. היא הסטייליסטית מבנינו, תסלחו לי.

"אוקי, הג'ינס הזה עושה לך תחת מהסרטים,"
היא מוציאה את הסקיני הכחול והאהוב.

"קחי את הטופ משולשים הלבן, לא יותר מידי צבעים. כדי שתלבשי צעיף של מכבי וזה ישתלב"
היא מייעצת בחיוך ואני נוחרת בבוז, לא הולכת לעשות את זה שוב.

"בואי אני אעשה לך איפור קליל, את במילא שווה יא כלבה"
היא אומרת בקנאה מזוייפת, בחיי שמחמאות מהחברים שלי זה אמנם משהו שבחיים לא אתמודד איתנו בצורה הטובה- אבל תמיד כיף לשמוע. במיוחד אם זה שאנחנו חברות מפרגנות, וכמה שאני יכולה להגיד להן שהן הכי פצצות ושוות שראיתי, ככה אמשיך. קנאה זה הרגש הכי לא בריא בין חברות. ומי כמוני יודעת.

"אני שמה לך מסקרה, אודם ניוד, וקצת סומק"
היא מודיעה ואני מהנהנת כמו ילדה טובה.

״את חושבת שסער בכלל שם עליי מעבר ללהשכיב אותי?״ אני פולטת בחוסר מחשבה והיא מחייכת, כאילו ידעה משהו שאני לא.

״סהרו, את כנראה תמימה. הוא מסתכל עלייך ורואים שיש שם משהו, ולכי תדעי. באמת אני לא איזה יועצת זוגית וזה לא כזה פשוט עם כדורגלנים״ ספרי לי על זה.. ״אבל אני עדיין חושבת שאת צריכה לתת לו צ׳אנס להוכיח את עצמו״ היא מסבירה ואני נאנחת ומהנהנת, היא צודקת. שפטתי אותו מוקדם מידי,
לזוגיות או יזיזות אני לא אכנס איתו- אבל ידידות נשמע אחלה.

״היי, מוכנה?״ עומרי נכנס בחיוך גדול, לבוש כבר בצעיף המוכר ואיזו חולצה שחורה וי שעושה חסד עם הגוף השרירי של אחי בן השמונה עשרה. אלוהים למה בחרת דווקא בו להיות אח שלי? הייתי יותר משמחה להתחתן איתו.