תרשי לי

פרק שישי

אי הצדק שהיה בארץ ישראל יכל להכעיס רבים, אבל אותי זה שיגע מעל הכל. זה גרר דיונים משפחתיים רבים, בכמעט כל יום שישי שכן חדש בא עם טענה חדשה, ואנחנו העמדנו את טענתנו, וברוב המקרים הייתי זוכה. כולם אומרים שאני פשוט משכנעת ממש טוב או עקשנית פרד, אבל הידע הכללי שלי היה רחב בכמעט כל הדיונים הללו.

וכשמעט כולם הלכו לעבוד בקיץ, אני הלכתי מבלי לספר לאף אחד להתנדב בבתי ספר לאנשים עם משפחות מתעללות, שהכניסו אותם למוסדים, או לפעמים לבתי אומנה, או כאלו עם בעיות עצבים. חוסר הצדק הזה פשוט הרגיז אותי, הרגיז אותי שבגלל הורים שמתעללים בילדים שלהם הם צריכים לחיות בבתים היותר ממגעילים האלו.

העתיד שלהם למעשה כבר נקבע מראש, כולם יודעים שבגיל שמונה עשרה כשיצאו משם, הם יעברו לרחוב, משם לסמים והזרוע עוד נטויה. בחיים לא יחשבו שמהם יצא איזה עורך דין או רופא מצליח, והכל כי ההורים שלהם לא היו מסוגלים לגדל ילד והחליטו להוציא את העודף עצבים שלהם על הדבר הכי יקר בחיים שלהם. הילד שלהם. לעולם לא אבין או אוכל להבין מאיפה מגיעה היכולת להרביץ לבן שלך? לבשר מבשריך. הוא מורכב מהגנים שלך. לעזאזל איך אנשים מסוגלים לעשות את זה, איפה הרגשות?

בוקר יום שישי וכבר אני מרגישה את האלכוהול בגרון, לגבי האלכוהול אני בהחלט מפולגת בדעות שלי. כמו כולם למעשה, אני אישית נהנית לצאת עם חברים שלי כבר מגיל 15 לשתות. אבל אנשים שלא יודעים לשתות פשוט עושים נזק לעצמם, לא הגעתי למצבים כל כך גרועים חוץ משלוש פעמים בודדות שהייתי זקוקה למשהו שיעביר לי את המחשבות, ואלכוהול תמיד האופצייה הקלה ביותר. וזה לא טוב, אני לא מתגאה בזה, בחיי שזה נורא להטביע את עצמך בכמויות של לשכוח את השם, לא זכרתי דבר מהלילות האלה. אבל את הבוקר שאחרי זכרתי יותר מכל דבר אחר, ואימרי גם. שהיה שם כדי להחזיר לי את השיער בשירותים, אלו היו כנראה הימים הגרועי בחיי. אבל אף אחד לא יתווכח שאין על לקחת יין טוב ולהוריד אותו עם חברים, אפילו כמה צייסרים עושים את העבודה.

ואולי נולדתי למעיין בית שמגדיר אותי ילדה טובה כי ההורים שלי מלאך ומלאכית שהתאחדו, ובכל יום התפללתי שאזכה להיות הם. שכשאגדל אני אהיה הם, אני אערך את כל השכנים, הם יכבדו אותי ויספרו לי סיפורים ואני אחלק עצות, מרצונם החופשי. אבל אני הייתי פרפר מאז ומתמיד, עשיתי את מה שרציתי. אבל בדרך לא ברורה סיימתי עם חמש יחל מתמטיקה, אנגלית מוגבר, חמש יחל פיזיקיה, ושאר הבגורויות לא ירדו ממצויין. למזלי ללמוד לא הייתה הבעיה בחיים שלי. ככה שיכולתי לגרום לחרוש על מסיבות ולצאת כמעט בכל לילה אך עדיין לקבל ציונים מעולים, וזו היכולת שאני מאחלת לכל אחד. זה המתנה הכי טובה שאפשר לקבל. ואני רצינית.

הייתי יורדת לאילת ולסיני כמעט בכל שבוע עם חברים, הייתי שותה המון אך בחיים לא הפרזתי עם ההתנהגות, והשתדלתי להיות טובה לכולם. השתדלתי להיות כמו ההורים שלי, אבל עדיין לחיות את החיים. כי אנחנו בני נוער רק פעם אחת, הייתי חסרת פחד. אני עדיין חסרת פחד. עברתי את החוויות הכי מטורפות שאעבור בחיים שלי, ביחד עם החברים כי טובים שלי. שעדיין איתי, מאז ועד היום.