המלאך שלי

פרק 32

משרדו של ד״ר שוורץ היה שקט בשעה ששנינו הבטנו אחד בשניה בשתיקה, הוא חיכה שאני אפצה את פי ואספר לו למה התכנסנו כאן היום ואני חיפשתי את איך אני בכלל אומרת את זה למרות שהייתי בטוחה לגמרי בנכונות המעשה הזה.
״אני יודע״ קולו של אריק ניפץ את הדממה גורם לפרצוף שלי להלבין.
״מה?״ היה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה שלי מרוב ההלם.
״אני יודע״ שילב את אצבעותיו, מניח את ידיו על השולחן ורוכן לכיווני ״אני יודע כבר מהשיחה הקודמת שלנו בעניין אבל חיכיתי שתביני את זה ותבואי להגיד לי את זה בעצמך״
״איך?״ כל הכבוד דניאל, טפחתי לעצמי על השכם, הצלחת להוציא עוד מילה נוספת מאוצר המילים המאוד מצומצם שלך כעת.
״אני מכיר אותך משהיית הבחורה ההכי צעירה במחזור ההתמחות שלך דניאל, אני מכיר כל תגובה והבעת פנים שלך אז לא היה לי קשה לחבר את הנקודות בין השמחה הלא מוסברת שלך בחודשים האחרונים והתגובות שלך להערות על משפחת אמסלם״ הסביר לי בקור רוח היחודי לו.

״אריק שום דבר באמת לא קרה בזמן שטיפלתי באבא שלו, הכל קרה אחרי, אני מבטיחה לך״ הוצאתי את המילים החוצה במהירות, מנסה לשכנע אותו בצדקתי הכי טוב שאני יכולה.
״אני יודע דניאל״ חייך אליי את החיוך הטוב שלו ״אני חושב שהבנתי שיש לך משהו כלפיו עוד לפני שאת הבנת את זה״
פרצופי המום שיקף בצורה חד משמעתי את כל מה שהרגשתי עכשיו, את כל הבילבול והבלאגן שעבר לי בראש ובלב.
ידו של אריק ברכות הושטה קדימה על מנת לתפוס בידי המונחת על השולחן ״דניאלי את כמו הבת שלי, בכל השנים שאנחנו מכירים הוכחת לי כמה אדם טוב ומוכשר את ואיזו רופאה מדהימה את אבל בשנים האלה גם למדתי לקרוא ולהבין אותך. איך את מרחיקה אנשים כשהם מתחילים להתקרב יותר מידי וכמה קשה לך לסמוך על אנשים. ראיתי איך הנוכחות של עומרי עירערה אותך בצורה שרק אנשים שהצליחו להגיע ממש עמוק בלב שלך הצליחו, איך התרחקת ממנו כמו מאש כי פחדת שתיכווי. אם הייתי צריך לחכות שתספרי לי כדי להבין את זה סימן שהתרשלתי בתפקיד שלקחתי על עצמי והבטחתי בו לסבא שלך שהוא לשמור ולטפח אותך״

חום נעים התרחב בחזי מהמילים הנעימות של אריק שגרמו לי להרגיש אהובה וחשובה, החום הזה לא נשאר הרבה זמן לפני שהתחלף במועקה וחשש מהמילים הבאות שהולכות לצאת מפיו כאשר השאלות על העתיד התחילו לצוץ בחזרה בראשי ״אתה לא כועס?״
הקול החושש שלי גרם לו לצחוק בנעימות כאשר הניד את ראשו לצדדים ״ אין לי על מה לכעוס דניאל, אני סומך עלייך שלא קרה שום דבר לא הולם בזמן שהוא היה מטופל שלך ועכשיו אנחנו צריכים רק לדון במה קורה במקרה שהוא חוזר. ברור לשנינו שלהישאר המטופל שלך הוא לא יכול ולכן את תודיעי לו שאת הבדיקות השיגרתיות שלו הוא יערוך מעכשיו אצל ד״ר כהן ואני כבר אדאג לד״ר כהן״

עכשיו היה תורי לפרוץ בצחוק מתגלגל וקצת פחות נעים ״גברי יאכל אותו בלי מלח, אם הוא בכלל יסכים להגיע אליו בכלל״
״אז עם כל הצער שבדבר ותסלחי לי שאני מדבר ככה על אבא של חבר שלך, הוא יכול ללכת לחפש את בית חולים אחר״ ענה לי בענייניות שסיכמה את ביטחונו בהחלטה.
״אם הוא נשאר בכלל החבר שלי״ מלמלתי לעצמי בלי לשים לב, עוצמת את עיניי כשהתמונות מאתמול בלילה התחילו לקפוץ לי חזרה בראש כסרט נע, גורמות לי לתהות אם עדיין יש לי למה להילחם פה על הדברים.