המלאך שלי

פרק 18

השיחה עם אביגיל בלגנה לי את המחשבות עוד יותר ועד שהצלחתי למחוק את השיחה והמחשבות על עומרי אמסלם והרגע שבו שפתיו פגשו את שלי, הזדחלו בחזרה למוחי המחשבות על היום המתסכל שעברתי ועל אביאל המסכן והמתוסכל.
כל אלו גרמו לי לשעות שינה מועטות שהובילו לכך שהסבלנות שלי הייתה מועטה עוד יותר כך שהסתדרה לי טוב במיוחד העובדה שנכנסתי לכמה ניתוחים דחופים ישר עם הגעתי לבית החולים מה שחסך ממני את הבירוקרטיה ויחסי האנוש בכך שיכולתי לכמה שעות להתרכז באנשים המורדמים והשקטים ששכבו מולי ובעיקר בלב והריאות הפגומים שלהם ולא בכל האנשים האחרים שממלאים את בית החולים ודורשים ממני תשובות והסברים.

״בכל מקרה הניתוח עבר טוב מאוד ואני צופה לו החלמה מלאה וחזרה לתפקוד מלאה כבר בשבועות הקרובים, עוד כמה דקות יגיע מישהו להראות לכם את הדרך אליו, שיהיה לכם יום טוב״ חתמתי במהירות את השיחה עם משפחת המנותח האחרון שלי להיום מנסה לענות על כל השאלות שהם היו עלולים עוד לשאול עוד לפני שיצאו מפיהם במטרה לסיים את השיחה בצורה הטובה והמהירה ביותר. התקדמתי במהירות לעבר תחנת האחיות בקומת המחלקה, ממהרת לקבל עדכון על כל המטופלים שלא יצא לי לבקר אותם היום ולחתום גם את היום הזה במהירות האפשרית.

״טוב אז כל השאר בסדר חוץ מגברת לוי שהתלוננה קצת על קושי לנשום אבל זה נפתר אחרי שחיברנו אותה לחמצן ונשארתי לנהל איתה שיחה, אני וד״ר כהן הסכמנו ביחד שכנראה הבדידות הציגה את סימניה במקרה בזה״ אנה החליקה את אצבעה המטופחת על גבי האייפד בזמן שסיכמה לי ביעילות את אירועי היום שפספסתי.
״אם את אומרת אז אני סומכת עלייך״ שיגרתי לעברה חיוך רחב
״ד״ר לפני שאת הולכת כדי שתדעי גם שמר אמסלם התלונן על אי נוחות אבל עוד מנה של ג׳לי וכרית נוחה ביטלו כל תלונה״
״לא מפתיע אבל אני אעבור לבדוק אותו בכל זאת, יש עוד משהו שאני צריכה לדעת? מה עם מר גרוסמן חביב המחלקה?״
התבדחתי קלות אך מבטה של אנה התחלף במהירות לרציני יותר וקולה הפך לחלש יותר ״אביאל לא הסכים לאכול או לקום מהמיטה שלו כל היום והוציא החוצה כל אדם שניסה להיכנס לחדר שלו, בין אם זה העובדת הסוציאלית ששלחנו או אפילו אמא שלו״.
״אוקיי״ גבותיי התחברו קלות מודאגת מהמצב ״תודה על העדכון אנה, אני אעבור גם בחדר שלו ואראה אם אוכל לעשות משהו בנידון״

קול צעדיי הדהד במסדרון השקט בצורה מוזרה לשעה הערב היחסית מוקדמת מה שסימל לי שרוב המבקרים כבר עזבו את הקומה עוד לפני שיתבקשו לעשות זאת, צעדיי היו בטוחים ונחושים לעומת הסערת הרגשות והמחשבות שהתחוללה במוחי ובליבי.
התקדמתי אל עבר חדרו של גברי מתוך ההנחה שזה יקח לי פחות זמן כי ככל הנראה זאת סתם התפנקות שלו על המערכת אך במקרה כמו שלו עדיף להיות בטוחים מאשר שהם יגרמו לנו להצטער על היום שנולדנו בו אחרכך.
הייתי במרחק צעדים בודדים מחדרו אבל מוחי לא חדל לשאת תפילה חרישית שלא אצטרך לפגוש את עומרי עכשיו.
לא ידעתי אחרי כל מה שקרה אתמול בערב איך הוא או אני נגיב לנוכחות אחד של השניה וממש אבל ממש לא רציתי לבדוק את נושא.