המלאך שלי

פרק 10

הודעה ממספר לא מזוהה:
עדיין חיה?

לא הייתי צריכה להיות גאון הדור כדי להבין ממי ההודעה ולא באמת הייתי צריכה להיות רופאת לב כדי להבין שדפיקות הלב שלי האיצו כשקראתי את ההודעה.

מבטי נתקע עוד כמה שניות על ההודעה לפני שההודעה התחלפה במהירות בהתראה שצריכים אותי בחדר המיון וגרמה לי להכניס את הטלפון חזרה לכיס ולמהר לשם.

—•—
״ד״ר הראל״ קריאתה של אחת המתמחות מנעה ממני לחצות את פתח בית החולים ולצעוד עוד צעד מיוחל לעבר הבית.
״מצטערת שאני מפריעה לך אבל לא הספקתי לראות אותך כי נכנסת לניתוח ורציתי לעדכן אותך לגבי אביאל ״ הסבירה לי ״הם אמרו שאין עדיין שום עדכון וכרגע יש חולים דחופים יותר ובגלל שהוא כרגע יציב ולא במצב קריטי הוא ירד כמה מקומות אבל הבטיחו לי שהוא עדיין במקום גבוה מאוד״
״לעזעזאל״ הרגשתי את הדם שלי רותח מהמחשבה על זה שאביאל יצטרך להמשיך לחכות בתקווה שיצליח לעבור את פרק הזמן הנוסף הזה בשלום ״טוב תודה על העדכון, תמשיכי לעדכן אותי בבקשה אם יש שינויים, ערב טוב״
״בטח, ערב טוב״
התקדמתי במהירות אל הרכב שלי מנסה להשתיק את המחשבות והרגשות שלי שגעשו מבפנים אחרי שגיליתי שגם למחר לא יהיו לי בשורות טובות לבשר לאביאל.

״אני לא אוהב כשמסננים אותי״ קול נמוך וצרוד הקפיץ אותי בתוך מגרש החניה החשוך.
״אלוהים אדירים״ מילמלתי מנסה להחזיר את קצב הלב שלי לקדמותו ״ואני לא אוהבת שמתגנבים מאחוריי בחושך באמצע מגרש חניה״
״אני לא מתגנב מאחורי אף אחד״ צחק עומרי שנראה מאוד משועשע מהסיטואציה שיצר ״תאמיני לי שאם הייתי מתגנב מאחורייך לא היינו עומדים פה ומנהלים את השיחה הזאתי״

״מאוד מרגיע, אזכור את זה לפעם הבאה שתחליט לצוץ מאיזו פינה אפלה״
״אין מה לעשות, אני טוב במה שאני עושה״ מילותיו של עומרי שלחו צמרמורת במורד גבי נותנות לי את התזכורת השנייה להיום לגבי התעסוקה של משפחת אמסלם ולמה שהם עושים בחיים, המחשבות האלה גרמו לי להמשיך לנוע לעבר המכונית שלי תקווה לסיים את השיחה הזאתי מהר יותר.
״למה את מסננת אותי?״ משך את ידו בשערו חושף בפניי קעקועים שעוד לא ראיתי.
״אני לא מסננת, אתה יכול להבין שהייתי עסוקה בדברים אחרים״ מבטו של עומרי התרכז בעיניי כאילו שוקל בראשו בדבריו
״עדיין לא ענית להודעה שלי״ לחש לבסוף בקולו הצרוד וצימצם את המרחק בינינו מתחיל להתקדם איתי
״כמו שאתה רואה אני עדיין חיה ואולי בקרוב גם בועטת, רוצה שאני גם אכתוב לך את זה?״
עומרי הסתפק בהנהון קצר לפני שהסתובב והתחיל לצעוד לעבר בית החולים משאיר אותי המומה מהשיחה המוזרה שנקטעה, הסתובבתי בחזרה לעבר המכונית שלי כאשר קולו הנמוך גרם לי להסתובב שוב
״פעם הבאה בפינה פחות אפלה דניאל״ גיחך קלות ופנה חזרה לעבר הכניסה של בית החולים.
נכנסתי למכונית במהירות לפני שאני אפלוט לעברו משהו שבוודאות אתחרט עליו אחרכך לוקחת לעצמי כמה שניות לחשוב מה לעזעזאל קרה פה עכשיו.