המלאך שלי

פרק 48

״לא הבנתי מי את חושבת שאת?״
חרק באוזני קול שאם להגיד את האמת אני כבר לא בטוחה אם הוא באמת כזה מעצבן או שהמוח שלי פשוט לא סובל אותו בגלל הבן אדם שהוא מתקשר אליו אבל מה שכן, בדבר אחד אני בטוחה וזה שהקול הזה עוד יחזור אליי בסיוטים הלילה. הלוואי שמישהו יקפיץ אותי כבר ללילה הזה ונחסוך את הסיוט האמיתי הזה.
הסתובבתי באיטיות מעייפת אל עבר הבלונדינית המצועצעת שעמדה מאחוריי וגרמה לי להודות למי שנמצא שם בשמיים על זה שהבלונד שלי הוא טבעי וחד משמעית לא נראה ככה ״אני יכולה לעזור לך?״

״שאלתי מי את חושבת שאת?״ חזרה על עצמה בשעמום מזוייף כצו כל החומרים שבגופה.
״ד״ר דניאל הראל, ראש מחלקת הלב, נעים להכיר״ הושטתי לעברה את ידי.
״אני יודעת מי את״ העבירה מבט מזלזל על ידי, לא טורחת להושיט את ידה בחזרה ״אני גם יודעת שאת האקסית של עומרי, אני פשוט לא מבינה באיזה קטע את חושבת שאת יכולה להיכנס ככה לחדר של גברי ולפתוח את הפה המזעזע שלך״
הורדתי את ידי בחזרה על גופי, תוהה אם שתינו היינו באותו החדר ואם במקרה היא שתתה איזה מיץ בלבול בדרך ״סליחה?״

״אני מכירה אותך עשרים דקות אבל כבר הספקתי להבין שאת אומרת את זה הרבה יותר מידי״ גיחכה  לעברי בזלזול.
הרגשתי את כל הדם שלי גועש וסוער מבפנים, עסוק מידי בלרתוח בורידי מכדי להמשיך להגיע אל מוחי ולגרום לי לחשוב בהגיון לפני שעניתי לה ״אויי מותק שתינו יודעת שאת לא מכירה אותי כולה עשרים דקות, לפי הטון והגישה אני בטוחה שעשית עליי חקירה רצינית מהרגע שהמבט של פגש את עומרי ואת יכולה להיות בטוחה שלא התכוונתי לבקש ממך סליחה אי פעם״.
גילגלתי את עיניי, נוחתת בחזרה במבטי על פרצופה ההמום והאדום ״אני..אני ממש לא חקרתי עלייך״ התחילה לגמגם עד שלצערי צברה לאט לאט את הביטחון העצמי המוגזם שלה בחזרה ״את יודעת מה אני כן מכירה אותך, אבל נראלי שאת לא יודעת מי אני אז אני אבהיר לך את זה חד וחלק פעם אחת ויחידה, עומרי הוא שלי ואני לא יודעת מה עובר במוח המתוסבך שלך אבל אין לך סיכוי נגדי, אז כדאי לך מאוד לקחת כמה צעדים טובים אחורה״

לעזעזאל. גופי התחיל לרעוד בצחוק חזק לא מצליחה לתפוס כמה טמטום יכול להיות בבחורה אחת, ואיך אין שום קיבולת לרמת הטמטום שגוף אחד יכול להכיל.
״לא הבנתי מה מצחיק בדיוק״
״לא הבנתי למה את חושבת שאחרי השנתיים האלה אני מעוניינת בו, כפרה את יכולה לקחת אותו מצידי להונלולו, להתחתן בסתר, להוליד שבעה ילדים ולהישאר שם״ הצלחתי לפלוט מבעד לצחוק המתגלגל שלי.
״כפרה תקראי לאמא שלך נשמה״ ירקה גורמת לצחוק שלי להתחזק בחזרה אחרי שהספיק לדעוך מעט ״תגידי מה שתרצי אבל ראיתי את המבט שלך בחדר״

הצחוק שלי נקטע בפתאומיות כאשר הראש של עומרי התחיל להציץ מהמסדרון מאחורי ראשה של אמילי, או איזה שם אחר ותקוע שיש לה, התלבטתי אם לקטוע אותה לפני שתגיד משהו שהיא לא תוכל לחזור ממנו אבל היא המשיכה לדבר בהחלטיות ואני החלטתי שזה לא באמת מעניין אותי ״ כל זה לא משנה לי כי אני יודעת שאת לעולם לא תוכלי לגבור עליי, עומרי בעצמו אמר שאני ההכי טובה שהייתה לו והוא אומר לי את כל לילה ואם להגיד את האמת הוא גם טען פעם שאת היית הכי גרועה. את יכולה להיות חכמה עם כל התארים שאת רוצה אבל לגבר יש צרכים, וכנראה שאת לא הצלחת לענות עליהם כמו שצריך. אני מוכנה לתת כמה טיפים לפעם הבאה שאת נכנסת למיטה של מישהו ״ גבותיי התרוממו מעלה בפליאה וצחוק כאשר קולה נקטע משאגתו הרמה של עומרי מאחוריה ״אמילי מה נראה לך שאת עושה״.

״אה מאמי״ פרצופה נצבע באדום ועיניה נראו כמחפשות איפה לקבור את עצמה ״אנחנו רק מנהלות שיחת נשים קצרה״
״שום מאמי, מה זה השטויות האלה״ שאג אליה לפני שהעביר את עיניו עליי ״דניאל-״
״רק שיחת נשים קצרה עומרי״ הרמתי את ידי מתחילה לעקוף אותו, עוצרת שניה לידו והנמכתי את קולי כדי למנוע מכל הצוות שסבב אותנו להמשיך לשמוע את השיחה המעניינת הזאת אך דואגת שזה יהיה מספיק חזק כדי שהצעצוע שלו תוכל לשמוע ״אם אלא השמועות שאתה מפיץ עליי אני מניחה שמזל שלא נתתי לך להיכנס לי לתחתונים״
״דניאל״
״סיימנו פה עומרי״
״ברור לך שלא אמרתי לה את זה נכון?״ תפס בידי ותלה בי את המבט הזה שעדיין הופך לי את הבטן.
״כמו שאמרתי, סיימנו פה ובכללי עומרי. יש לי איפה להיות״ ניערתי את ידי מאחיזתו.
״דניאל״
״נמאס לי כבר לשמוע את השם שלי עומרי, בחייאת תעשה לי טובה ותשחרר ממנו וממני, זאת הייתה הבחירה שלך ואני התמודדתי איתה אז תתמודד עם הבחירה שלי ותיתן לי מרחק כי אין לי כח לכל הריכולים שיגיעו עכשיו מעצם זה שנגעת לי ביד, אני פה נטו בשביל אבא שלך״ לחשתי בעצבים וייאוש צופה בידו מתנתקת ממני כמו קסם ״טוב האיחוד הזה היה כל דבר חוץ מנחמד, שיהיה לשניכם יום מקסים כמוכם״ הקול הציני שלי יצא החוצה בקול חזק יותר משרציתי ואיתו המשכתי ללכת קדימה מבלי להביט לאחור.

המשכתי ללכת עד שהגעתי לספסל הפינתי והרחוק ביותר שמצאתי בסביבת החולים, אחד שהייתי בטוחה שאני אוכל לדבר בו בשקט בלי שום ציתותים של אנשים מיותרים.
האצבעות שלי הרימו את הטלפון לאוזניי לאחר שעפו במהירות על גבי מסכו, צליל החיוג התחלף במהירות בקולה הלא כלכך שליו של אביגיל ״מה קרה?״
״למה את תמיד מניחה שקרה משהו?״ שאלתי מבולבלת.
״כי את אף פעם לא מתקשרת אליי בזמן עבודה, אני יכולה למות ולא תעני לי. אני פעם שקלתי לבוא להתאשפז כדי שיהיה לי זמן לדבר איתך״ התחילה להתמרמר בעצבנות מזוייפת ״אז אל תגידי לי שלא קרה כלום״.
״את מגזימה״
״דניאל״
״שלא תעזי להגיד את השם שלי, אני לא מסוגלת לשמוע אותו כבר״ התבכיינתי בשקט לאחד מהאנשים היחידים בעולם שאני מוכנה לעשות את זה מולו.
״שלא תעזי להגיד לי שאני מגזימה״ הרגשתי את הגלגול עיניים מעבר למסך לפני שקולה נהיה רציני בחזרה ״עכשיו למי אני צריכה להרביץ ולמה את שונאת את השם שלך וכדאי שזה יהיה מהיר כי יש לי דברים לעשות״
״עומרי פה״
״מה?״
״עם כל המשפחה שלו״
״מה??״
״והסכמתי לנתח את אבא שלו״
״תגידי את מטומטמת?!״
״בזמן שהוא עומד עם החדשה שלו שלא הפסיקה לזרוק לי הערות״
״כדאי לך מאוד שאת צוחקת״
״הלוואי״

————
שלום לכולן!
אמונם הפרק לא כזה ארוך ולא כזה מצדיק את הזמן הארוך שחיכיתן לו אבל ממש רציתי להעלות לכן משהו ולא סתם הודעה שתאכזב אותכן...
אני יודעת שנעלמתי ואפילו שברתי את הסבלנות של כמה מכן אבל לא ממש מצליחה להביא את עצמי לכתוב בזמן האחרון ולחשוב ולנסח והאמת שלא נכנסתי לאפליקציה המון זמן ובגלל זה גם לא שמעתן ממני בתגובות...
תודה רבה רבה על כל התגובות והערות, אני רואה את כולןןן ואני גם ממש משתדלת להגיב, שרופה עליכן ואתן לגמרי עושות לי אץ היום!(זאת פשוט אני בעייתית)

תספרו לי מה אתן חושבות על אמילי ועומרי ועל כל מה שקרה❤️