המלאך שלי

פרק 11

יום שבת
אין לי מספיק מילים כדי להסביר כמה אני אוהבת את היום הזה, את השקט והרוגע, בלי לקום מוקדם כדי להספיק למשמרת ובלי הלחץ והכאוס של היומיום בבית החולים.

הכנסתי דברים אחרונים שחשבתי שאצטרך לנסיעה הקצרה שלי צפונה, מנסה להספיק לצאת מהבית לפני הפקקים של שבת כדי שאוכל לנצל את היום שלי עד הסוף ולא בעצבים של נסיעה ממושכת.
מתנתקת את הטלפון מהמטען בדיוק כשהתחיל לצלצל
״הלו״
״דניאל״ קולה של אנה, האחות הראשית של המחלקה, נשמע מלא הקלה ״אני מזה שמחה שהצלחתי להשיג אותך״
״הכל בסדר? אני לא במשמרת היום״ שאלתי מודאגת מהסיבה שגרמה לה להתקשר אליי בכזה לחץ ביום החופשי שלי.
״אני יודעת שאת לא במשמרת אבל לחץ הדם של מר אמסלם עלה וכשנכנסתי לבדוק היה ניכר שהוא בכאב רציני והוא דרש לקבל משכחי כאבים נוספים והוא כבר הגיע למקסימום שלו״ הסבירה בקצרה ״לא הייתי מתקשרת אם זה לא היה דחוף אבל הוא לא מוכן שאף אחד יבדוק אותו וזה לא נראה טוב ואני יודעת שהיית רוצה שעדכן אותך בזה״
״אני כבר יוצאת״ חטפתי את המפתחות שלי מהשולחן בכניסה, לוקחת איתי את התיק בתקווה שזה יהיה מהיר ועוד אוכל להמשיך בתוכניות שלי בהמשך היום.

—•—

הגעתי לבית החולים במהירות ורק בתוך המעלית בדרך למעלה אל המחלקה הספקתי לבחון את השתקפותי במראת המעלית.
את השיער הבלונדיני שלי שהיה פזור על גבי בגלים, האיפור הקליל והשמלה הפרחונית שלי שהיא כלכך שונה ממה שאני לובשת לעבודה בדרך כלל.

״ד״ר הראל, את המושיעה שלי״ אנה קיבלה את פניי בחיוך ההכי גדול שראיתי אי פעם.
התקדמנו ביחד לעבר חדר מספר תשע בזמן שהיא מעדכנת אותי בלחש על כל מה שקרה מהרגע שעזבתי לפני שעות ספורות.
אנה נפרדה ממני כאשר התקרבנו אל השומרים בדלת, משאירה אותי לדפוק על הדלת ולהיכנס אל החדר לבדי.

הלחישות החדות נפסקו כאשר נכנסתי אל החדר שבו התרכזו בני משפחת אמסלם אך הפעם בשונה מכל הפעמים הקודמות, החדר לא היה מלא בשיחה קולחת וקולות רמים אלא במבטים מודאגים ומהוררים.

״ד״ר הראל, איזו הפתעה״ גברי היה הראשון לקבל את פניי אבל היה ניכר שהוא עוצר את עצמו מלהביע את הכאב שלו בקול רם ״אמרו לנו שאת לא נמצאת״.
״אני באמת לא הייתי פה, אבל כששמעתי שאתה עושה בעיות לצוות שלי ולא נותן להם לבדוק אותך, הייתי חייבת לבוא בעצמי״ חייכתי לעברו מנסה להקליל את האווירה החמורה בחדר.
״מה לעשות, סומך רק עלייך״ הרים ידיו כחף מפשע  ״חוץ מזה אני מרגיש בסדר גמור״
מילותיו של גברי הצליחו להתסיס את החדר ולגרום לכולם להתחיל למלמל בקול ולהתנגד להצהרתו עד שהשתיק את כולם בהרמת יד אחת.

״אוקיי, נניח שאני מאמינה לך״ קרצתי לעברו ״הגעתי עד לפה ביום שבת, בוא תיתן לי לבדוק אותך ולהוכיח להם, תרצה לעשות את זה ביותר פרטיות?״
״אנחנו לא יוצאים״ עומרי נבח לעברי במבט שורף שגרם לגברי לשלוח לו מבט שורף משלו נובח לעברו בחזרה להירגע לפני שחזר לחייך אליי בשקט ״הכל בסדר ד״ר, הם כבר ראו אותי במצבים גרועים יותר״