פרק 23

3.8K 218 22
                                    

אחרי הביקור בבית של סבא והשיחה עם רוזה הרגשתי שאבן גדולה ירדה מליבי מאפשרת לי לנוע במהירות גדולה יותר ולשבוע להסתיים במהירות שיא שאיפשרה לי להגיע מהר יותר אל הסופ״ש המיוחל.
המחלקה הנקייה הייתה שקטה וללא אנשים נוספים חוץ מהמטופלים אחדים ששוטטו במסדרונות למרות שרובם עוד לא יצאו מחדריהם בעקבות שעת הבוקר המוקדמת והאחיות שעברו במהירות בין החדרים בשביל לחלק את תרופות הבוקר.

״בוקר טוב״ בירכתי את תומר שעמד בתור חדר הרופאים בדיוק מסיים ללבוש את החולצה הכחולה של המדים מעבר לראשו הזהוב ועל גופו החטוב.
״תזכירי לי מי את״ צימצום לעברי את עיניו מעמיד פניי מבולבל.
״תרגע ומהר חוצפן״ נתתי לו כאפת שטות על צווארו עוברת אותו אל עבר הלוקר שלי.
״החוצפנית היחידה פה זאת את״ הפנה לעברי אצבע מאשימה ״לא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן שכבר לא זכרתי איך את נראית. עיניים חומות או כחולות, האם את ברונטית או בלונדינית, מי כבר יודע, אולי את בכלל ג'ינג'ית וזיכרוני משטה בי כתגמול על חוסר שעות השינה הנוראי שלי״
״אתה מטומטם״ צחקתי בקול מהתנועות המוגזמות שליוו את השטויות שיצאו מפיו ״פשוט עבדתי, זה אולי פועל שאתה לא ממש מכיר אז אני אסביר לך״
״תסתמי כבר״ זרק את חולצתו לעברי קוטע את תגובתי ״אי אפשר אפילו להתגעגע אלייך בצורה נורמלית״
״כי אף אחד מאיתנו לא נורמלי״ קרצתי לעברו מתקדמת לעבר השירותים בחדר כדי להחליף למדים שלי.
״לפני שאת הולכת״ צעק אחרי מונע ממני להמשיך להתקדם ״היום בערב. בעשר אפס אפס בדיוק בבר האהוב עליי. את יכולה להזמין גם את אביגיל.״
״ומה אם יש לנו תוכניות כבר״ שאלתי מתחכמת.
״תבטלי אותם. בלי איחורים וברזים״ החזיר לי מבט רציני לפני יצא במהירות מהחדר.
״אתה אומר את זה כאילו אני מאחרת סדרתית״ צעקתי מבעד לדלת שטרק מאחוריו, ממשיכה בדרכי אל עבר השירותים.

—•—

״ד״ר שרוני תעדכני אותי אם יש שינויים במצב של גברת קליין״ הגשתי למתמחה הצעירה את הטאבלט פונה להביט בשאר המתמחים שסבבו אותי ״בכל מקרה זה היה סבב טוב, תעדכנו אותי אם יש שינויים״
״רגע ד״ר הראל, את הולכת לשחרר את מר אמסלם?״ שאל ד״ר שקדי שניה לפני שהסתובבתי כדי לעזוב.
״כן״ קבעתי מסתובבת אל עבר חדר תשע.
״אני יכול להצטרף? בכל זאת הייתי חלק מצוות...״
״פשוט תבוא״ עצרתי אותו מלהמשיך בנאום חסר התועלת שלו ממשיכה לצעוד אל עבר חדרו של גברי בזמן ששקדי נגרר מאחורי בשקט.

דפקתי בפעם האחרונה על הדלת, עוברת את השומרים מסמנת להם ששקדי איתי לפני שנכנסתי לחדר הארוז והמסודר של גברי.
״שלום לך ד״ר״ חייך לעברי גברי המאושר שלראשונה ראיתי אותן בבגדים אחרים מאשר פיג׳מת בית החולים שיש לציין שלא עשתה במיוחד חסד עם גופו החסון ושיערו המאפיר והשופע.
״בוקר טוב לכולם״ החזרתי חיוך מעבירה את מבטי על הנוכחים בחדר ומורידה אותו במהרה לאחר שנתקעתי במבטו הרושף של עומרי שכמעט שרף אותי חיה.

המלאך שליWhere stories live. Discover now