המלאך שלי

פרק 43

**חשוב חשוב_ תשימו ❤️ שלא פיספסתן את פרק 42!**

״דני דין איזה כיף שהגעת סופסוף״ סבא חייך אליי את החיוך הרחב והמפורסם שלו ״כבר התחלנו לדאוג לך״
״מה?״ שתי האותיות האלה היו כל מה שיכולתי להוציא מהפה שלי במצב הנוכחי שהייתי בו. עמדתי המומה בכניסת המטבח עדיין מנסה לעכל את הסיטואציה שעומדת מולי, סבא שלי ועומרי עמדו מולי, באמצע המטבח שלי, וניהלו שיחת חולין בזמן שסבא שלי בישל ארוחת ערב. ניסיתי לחשוב איך הגעתי ליקום המקביל הזה ואיך לעזעזאל אני עוזבת אותו במיידי בעודי מעבירה את מבטי מהמבט המחויך של סבא אל מבטו הבלתי ניתן לפענוח של עומרי. כל אירועי הימים האחרונים טסו במוחי כמנסים למצוא מקום לנוח בו תוך כדי שאני מנסה להבין איך אני מתמודדת הלאה עם הסיטואציה.

״הצלחת?״ המוח שלי חזר לפעול בשניות. כשנזכר בסיבה לשהותו של סבא שלי כאן.
״מה? אה כן״ מבטו המבולבל של סבא התחלף במהרה לגאה ״אני לא אשקר ואגיד לך שזה לא לקח לי קצת זמן אבל הבחור שלך פה היה לי לעזר רב״
״והגופה?״
״כמה שיותר רחוק מפה, סביר להניח כבר בדרך לחיריה״
״תודה״ נשארתי הקו אחיד של מילים ספורות והבהרות קצרות.
מבטי עבר אוטומטית למבט הירוק והחודר שננעץ בי, מוביל את שנינו לקרב מבטים שקט.

״טוב אני אזוז לי״ סבא סגר את הגז וטפח במהירות על רגליו ספק כדי לנער לכלוך וספק כדי להוציא את שנינו מהבהייה הממושכת. מספיק היה במשפט הזה כדי לעורר אותי חזרה למציאות ״אתה לא נשאר לארוחת ערב?״
״לא דנידין, רוזה מחכה לי וחוץ מזה נראה לי שיש לכם שיחה לעשות בארבע עיניים״ חייך אליי ברוגע והסתכל מסביב בחיפוש אחר דבריו.
״אתה בטוח? אפילו לא קצת?״ שאלתי בתחינה.
״מאה אחוז דנידין, אני אצא לפני שיהיה מאוחר כי בגילי יש דברים שלא עושים כמו לנהוג אחרי תשע בערב״ גיחך והושיט את ידו הרועדת מעט ללחוץ את ידו החסונה של עומרי ״היה לי העונג לפגוש אותך בחור צעיר אבל אל תחשוב שאתה באזור בטוח לגמרי, יש לי עוד כמה מבחנים בשרוול״
״שמחתי להכיר אותך אדוני וחבל שזה היה ככה אבל תדע שאני אעשה מה שצריך כדי לעשות את הנכדה שלך ואותך שמחים״ קול הבס של עומרי העביר בי צמרמורות כמזכיר חי כמה זמן עבר מאז ששמעתי אותו.
״תעשה את דניאל שמחה וזה מספיק כדי שאני אהיה שמח״ הניף את ידיו בביטול ונתן בו מבט אחרון לפני שפנה לחבק אותי.

״אני אלווה אותך לאוטו״ התנתקתי מהחיבוק במהירות וקפצתי לפתוח את הדלת מהר עוד יותר.
״יש לך אורח דנידין״ גבותיו של סבא עלו מעלה כמסמנות לי על חוסר הנימוס שלי.
״אל תדאג לו, הוא יודע שקצת המתנה לא הרגה אף אחד״ יצאתי מהדלת לפניו מסמנת לו בעצמי שהדיון בנושא נגמר.
חיכיתי מחוץ לדלת במשך דקה נוספת, מקשיבה למילמולים השקטים והלא מובנים שהעבירו ביניהם לפני שיצא אלי והתקדם איתי למעלית ״את צריכה לתת לו להסביר״
״להסביר מה?״ הקלקתי על כפתור המעלית
״למה הוא עשה את זה״
״אז אתה יודע?״ הבטתי המומה בפניו הרגועות.
״ברור שאני יודע, לא הפסיקו לדבר על זה בטלוויזיה והאמת, שכמעט חטפתי התקף לב כשקישרתי שהמשפחה שמדברים עליה היא אותה המשפחה שהנכדה שלי יוצאת עם הבן שלה, אותו הבן שאין לי ספק שהיה אחראי על כמה וכמה אירועים שמה ואת לא יכולה לתאר לעצמך איך העצבים שלי עלו כשהוא דפק על הדלת״ הסביר לי בשקט
״אז מה קרה? זה לא היה נראה ככה כשאני נכנסתי״ לחשתי מבולבלת.