המלאך שלי

פרק 33

רק ממבט בחלקו החיצוני של ביתו של עומרי נשארתי בלי מילים מרוב הפאר וההדר של ה״אחוזה״ שלו אבל ברגע שכף רגלי עברה את סף הדלת השחורה והעצומה ודרכה על רצפת השיש הלבן, כל המילים שחשבתי שעוד נשארו לי עזבו גם הן. הבית כולו היה מתוכנן בקווים ישרים ובגווני שחור, לבן ומה שביניהם. דבר אשר תאם באופן מדהים לסגנונו המתוקתק של עומרי. עומרי הכניס אותי אל עבר הכניסה המרשימה כאשר לימיני מראה ענקית ושולחן קטן, לשמאלי כניסה למטבח המפואר וממולי הסלון הענקי שהוקף בחלונות שהשקיפו אל הגינה המפוארת שכללה בתוכה בריכה מפוארת עוד יותר.

המשכתי לבחון את החלל המרהיב, מפסיקה רק כאשר שמעתי את צעדיו של עומרי מפסיקים ויכולתי להרגיש את הרטטים שהנוכחות שלו העבירה בגבי. הסתובבתי בחזרה אליו, ובין רגע כל מה שהיה סביבי כבר לא היה רלוונטי כי מצאתי את עצמי מתמגנטת שוב ליופי של עיניו הירוקות. ידו של עומרי זזה במהירות, מכוונת אותי מבלי מילים בהצעה לשבת על ספת הקטיפה השחורה שתפסה חלק נכבד מהחלל. הנדתי את ראשי בשלילה, עדיין לא מוצאת את המילים להוציא מפי אך בטוחה שלשבת עכשיו זה לא רעיון מזהיר.

מבטינו היו נעוצים אחד בשל השניה כאשר השקט צרם באוזניי כשעמדנו שם בשתיקה, ראיתי את סבלנותו של עומרי פוקעת, מאיץ בי להתחיל לדבר לפני שיאבד את זה לגמרי ״שלך או שלי?״
״מה?״ פרצופו המבולבל של עומרי לא איחר להגיע וגבותיו עלו גבוה בתוך פרצופו שבתוך שניות אחדות הפך חזרה לעצבני ״דניאל שמעתי מספיק חרטוטי שכל שהעלו לי גם ככה את הסעיף אז תדברי ברור״
״אתה רוצה לספר להורים שלך קודם או לסבא שלי?״ מלמלתי משפילה מבט, דבר שעד היום רק הנוכחות של עומרי הצליחה לגרום לו.
״מה, דניאל-״
״אני לא יכולה לוותר עלייך״ קטעתי אותו מרימה בחזרה את ראשי מעלה, מתגאה בחזרה במי שאני שלמדתי לאהוב ״סיפרתי למנהל שלי, אבל להגיד לך את האמת גם אם לא היה שמח מזה לא היה לו מה לעשות כי אני אוהבת אותך גם ונמאס לי להסתיר את זה. אני לא יכולה לחשוב על האפשרות לא לראות אותך או שתמשיך להיות כלכך קר ומנוכר אליי. אני רוצה שתאהב אותי ואני אוהב אותך בחזרה וששום דבר אחר לא יפריע לנו. לא אכפת לי משום השלכות ומשום דבר אחר, אני רוצה להיות איתך ורק איתך ולדעת שלא משנה כמה מגעיל וקשה היה היום שלי אני יכול לחזור אלייך ואל האהבה והחום שלך בסוף שלו. זה כל מה שאני רוצה ושיקפצו לי כל המבקרים והעיתונאים והעיניים הרעות״

עומרי המשיך לעמוד נטוע במקומו המום משטף הדיבור שלי ״רצית שאני אראה לך שאכפת לי אז הנה אני נלחמת עלייך ואם צריך אני גם אקפוץ מעל משוכות והרים רק כדי שתבין שהקשר הזה חשוב לי בדיוק כמו שהוא חשוב לך. שתבין שאני מתאמצת לעשות פה משהו שלא עשיתי כבר שנים וזה לאפשר לעצמי לאהוב בחזרה ושיאהבו אותי אבל אני אבין אם לקח לי כלכך הרבה זמן שכבר ויתרת״
בהיתי עוד שניות ארוכות בפרצופו ההמום שלו שהתחיל לנוע לצדדים בהחלטיות מהוססת, גורם לליבי לצנוח ולי למלמל הבנתי חלוש לפני שהפנתי לו גבי, מתחילה לצעוד בחזרה אל עבר דלת הכניסה.
״את חייבת להפסיק עם זה״ קול הבס של עומרי קבע מאחוריי לפני שידו תפסה את זרועי מסובבת אותי חזרה אליו ״חשבתי שדיברנו על כל עניין הנאומים חוצבי הלהבות ואז הבריחה אחורה. כדי שזה יצליח את צריכה לזכור שגם אני רוצה לדבר כי בנתיים בעולם הזה את היחידה שהצליחה להשתיק אותי חוץ מאמא שלי״
עיניי הכחולות פגשו במבטם החודר של עיניו הירוקות, צופות בסערה שחולפת בהן ונותנות לו הצצה בלעדית לצונאמי שהולך אצלן.
עומרי לא ניתק את קשר את העין שלנו לפני שהתקף את שפתיי, מוביל אותנו לנשיקה שכללה את כל הרגשות של שנינו, כל הגעגוע, הכעס והאהבה שכבר לא הצלחנו להשאיר בפנים.