המלאך שלי

פרק 3

״נעים מאוד עומרי אמסלם, אני מאמין שיצאת מהחדר של אבא שלי כרגע״ לחצתי את ידו מלאת הקעקועים אשר הושיט לעברי ״ד״ר דניאל הראל, אני הרופאה של אבא שלך״.
״עכשיו אחרי שעברנו את שלב ההיכרות המביכה אני רק רוצה להבהיר בפנייך כמה דברים, מעכשיו אבא שלי הוא הבחירה הראשונה שלך, לא משנה לי מה קרה או מי מת, את מטפלת קודם באבא שלי, דבר נוסף והכי חשוב, בלי טעויות, אנחנו מבינים אחד את השניה? אל תאלצי אותי להסביר לך מה יקרה אם כל זה לא יקרה״ לחש לעברי בקולו הצרוד בעודו מצמצם את המרחק בינינו ונועץ את העיניים הירוקות שלו בעיניים הכחולות שלי.

״נעים לפגוש אותך מר אמסלם אבל תן לי להבהיר לך את המצב, האיומים שלך לא מרתיעים אותי חוויתי דברים קשים ומסובכים יותר בחיי, עכשיו המצב הוא כזה אני בוחרת לטפל באבא שלך כי נשבעתי לטפל בכל אדם אשר הוא ותאמין לי שלא משנה מי ישב לפני אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לעזור לאותו בנאדם אבל ברגע שאתה תחשוב שאתה יכול לאיים עליי שוב אני מעבירה את המקרה של אבא שלך לרופא אחר שיתן לו טיפול הולם אולי לא טוב כמו שאני הייתי יכולה לתת לו אבל עדיין מספק, כי אני לא אתן לך להוריד אותי למקומות כאלה, עכשיו האם אנחנו מבינים אחד את השניה?״
אמרתי נועצת בו בחזרה את אותו המבט שנעץ בי, מנסה להרגיע את עצמי מלהתפרץ לגמרי על אחד בדמויות החזקות ביותר בעולם התחתון ועוצרת שניה לפני שהגענו לנקודת האל חזור.

עומרי שינה את המבט הקודר שלו והעלה חיוך מבולבל על פניו, כנראה תוהה לעצמו מאיפה האומץ וכשהיה נראה שבא להגיד עוד משהו וידעתי שלא אוכל יותר להתאפק לצאת על האדם שמנהל בפועל כרגע את האימפריה של משפחת אמסלם כאשר גברי מושבת למיטה, עקפתי אותו והמשכתי למטופל הבא מבלי להביט אחורה, מרגישה את עיניו שורפות אותי מאחור עד שנשמעה טריקת דלת החזקה שלו במסדרון הריק.

—•—
עמדתי בתחנת האחיות מעדכנת את פרטי החולה שבדיוק יצאתי מחדרה כשתומר הגיע מאחורי וגרם לי לקפוץ בבהלה ״מה שמעתי את רבה עם עבריינים?״.
ד״ר תומר אשכנזי הוא ראש מחלקת הילדים בבית החולים ובניגוד לקשר שלי עם נמרוד אני ותומר הסתדרנו מצויין, הוא היה אחד הרופאים הטובים בבית החולים ובתחומו ואחד החברים ההכי טובים שלי פה.

״לא רבה עם אף אחד, רק מחזירה למי שמתחיל איתי״ מלמלתי את סוף המשפט יודעת שזה לא ימצא חן בעיניו.
תומר גילגל את עיניו כלפיי ״מה את ילדה בת שלוש? מה זה אני מחזירה למי שמתחיל איתי , ושנינו יודעים את זה שנינו יודעים עד כמה הוא מסוכן ושלא כדאי לך להתעסק איתו ואל תתני לכל הפוזה של העבריינים לא פוגעים בבנות לשטות בך כי יהיה גבול שתחמיא אצלו והדבר הזה כבר לא יתפוס״ הטיח בפניי ולרגע ממש הרגשתי כמו ילדה קטנה  שנוזפים בה על זה שהיא משחקת לא יפה.

״תומר תעזוב אותי מכל זה, עברתי יותר מידי בחיים כדי לשתוק ולא לענות כשמאיימים עליי אז סליחה באמת שאני לא נכנעת לכל מי שחושב שהוא משהו פה, בסופו של דבר לו לא כדאי להסתבך איתי ואתה יודע את זה״ הטחתי בפניו בחזרה משתמשת במילים שלו נגדו, תומר בין האנשים הבודדים שיודעים את הסיפור שלי ולכן ברגע שהמילים שלי יצאו מהפה ראיתי משהו בעיניו מתרכך

״דני את יודעת שאני לא מתכוון לזה אבל תבטיחי לי שתנסי להיות יותר זהירה ולהתאפק לא לצאת עליו בחזרה״
״איך אתה יודע את כל זה בכלל?״ שאלתי כשנחתה עליי ההבנה שהוא בכלל לא היה באזור כשזה קרה ״יכול להיות ששקדי קצת פטפט״ צחק כשראה את המבטי המבולבל שבמהרה השתנה לעצבני
״המתמחים האלה לא יודעים לסתום, הם עוד היו הסוף של כולנו״ מלמלתי עצבנית לתומר המשועשע ״אל תשכחי שגם את היית אחת כזאת פעם״
״אני לא הייתי ככה, לעזעזאל אני קרעתי את התחת שלי ושתקתי, הייתי המתמחה המושלמת״
״והכי חשוב מאוד צנועה״ עקץ אותי בחיוך, השיחה לא נמשכה עוד הרבה עד ששקדי התקרב אלינו בצעדים מהוססים ״הנה איש השעה שלך מתקרב , תנסי לא לערוף לו את הראש היום״ לחש לי ועוד לפני שהספקתי לענות לו שאני לא יכולה להבטיח את זה הגיש לי טאבלט לפנים

״כן שקדי, מה זה אמור להביע? אני אמורה להבין משהו מזה שאתה דוחף לי טאבלט לפנים מבלי שום התרעה מראש״ נזפתי בו כשאני שומעת את תומר מצחקק מאחורי ״לא ענית להתראות של הבדיקות אז הנחתי שלא ראית שהתוצאות הגיעו, אלו התוצאות,קחי״ נענע את ידו מסמן לי לקחת את הטאבלט המסכן ״תודה,באמת לא ראיתי, אבל פעם הבאה יהיה נחמד יותר אם תזהיר אותי מראש ותפתח באיזו מילת שלום לפני שאתה דוחף לי טאבלט לפנים״ אמרתי והתחלתי לבחון את התוצאות של הבדיקות קמה במהרה על רגליי ומסמנת לשקדי לעקוב אחריי.

—•—

״אני יודעת שהמצב לא נראה הכי טוב אבל אתם צריכים להסתכל על החצי כוס המלאה שאומנם זה ניתוח קשה אבל הוא אפשרי ויש לך סיכויי החלמה טובים מאוד״ העברתי מבט על החדר שלמרות כמות האנשים הגדולה שהייתה בו כמעט ולא היה ניתן להרגיש בה, גברי קיבל את החדר ההכי גדול במחלקה ובמרכזו הוצבה מיטה אחת במקום השלוש שבדרך כלל נמצאות בו, החלונות הגדולים היו פתוחים והיינו יכולים לשמוע את קול הרוח שנושבת אם קול היבבות של שרה ,שישבה הכורסה הכחולה בפניה ובכתה בעוד בן ואליאנה ניסו לנחם, היו חזקים כלכך.

הרגשתי את מבטו של עומרי נעוץ בי ויכולתי להרגיש מפה את המלחמות שלו מבפנים על האם אפשר לסמוך עליי או לא.
המבט שלו היו יותר מידי בשבילי וכשלא יכולתי להחזיר מבט חזק מספיק פניתי להביט בגברי ששמר על הפאסון הקבוע שלו ונראה כאילו כל מה שאמרתי עכשיו לא מזיז לו ואינו צריך עכשיו החלטה גורלית שתשפיע על המשך החיים שלו ואם בכלל יהיו כאלה.

״אני אתן לכם קצת זמן לעכל אבל אתה תצטרך לקבל החלטה בהקדם כי ככל שננתח מהר ככה הסיכויים יהיו טובים יותר״ אמרתי בטון רגוע מנסה לשדר להם שהם יכולים לסמוך עליי ולפני שהספקתי לומר או לעשות משהו נוסף גברי
״אני אעבור את הניתוח״ נשף לעברי גברי
״אתה לא עובר את הניתוח הזה, אנחנו צריכים עוד חוות דעת״ ירה החוצה עומרי מבלי בכלל להסתכל עליי בצורה כזו שגרמה לי להתכווץ במקומי

״זאת הדעה שמשנה לי ואני החלטתי עומרי אל תתווכח איתי״ מראה לי שאם חשבתי שעומרי מפחיד גברי יכול להיות מפחיד יותר פי 1000 ״מתי הכי מוקדם שתוכלי לנתח?״ עבר להביט בי חותם את השיחה עם עומרי שלא העז להתווכח איתו רק נעץ בי מבט שאם היה יכול להרוג ממזמן הייתי כמה מטרים טובים מתחת לאדמה.
״אתה צריך להיות בצום לפני אז אנחנו נכין את הכל בשביל שהניתוח יהיה מחר בבוקר״ עניתי בביטחון כאילו ולא שמעתי את השיחה שקרתה פה עכשיו ולאחר שקיבלתי הנהון מגברי שמסמל שגם השיחה שלנו הסתיימה אני ושקדי פנינו לצאת מהחדר.