המלאך שלי

פרק 5

יצאתי מהחדר של גברי בסערה מחפשת בעיניי את שקדי בתחנת האחיות שאמרתי לו לחכות בה וברגע שעיניי פגשו בו הרגישתי איך דמי מתחיל לבעבע שוב, לא מצליחה להחליט אם אני יותר כועסת על זה שהוא מבטיח למטופלים דברים ששנינו יודעים שלא בטוח שאוכל לעמוד בהם או שאני יותר מאוכזבת שמכל הזמן הזה שהוא העביר איתי הוא לא יודע לא להוציא דברים כאלה מטומטמים מהפה שלו.
״ד״ר שקדי תתלווה אליי בבקשה הצידה״ נשפתי לעברו לא טורחת לעצור עד שהגעתי לפינה שקטה יותר במסדרון, מנסה לא לבייש אותו אותו ולנזוף בו מול כל המחלקה למרות כל הכעס שרכשתי כלפיו כרגע.
״ ד״ר הראל״ מיהר שקדי להוציא מפיו ברגע שעצרתי, הנפתי את ידי מסמנת לו להפסיק לדבר
״מה מלמדים בשיעור הראשון על יחסי רופא-מטופל בבית ספר לרפואה שקדי??״ נעצתי בו מבט מחכה לתשובה שלו וכשלא ענה חזרתי ושאלתי מבהירה לו שאין לי את כל הזמן שבעולם ״מה מלמדים איתמר?״
״לעולם לא להבטיח למטופל ולמשפחה שלו שהוא שהכל יהיה בסדר״ פלט לעברי במבט מושפל
״אז למה לעזעזאל אתה משחק את עצמך אלוקים ומרגיש צורך להבטיח דבר כזה למטופל, לא פגשתי רופא אחד שמסוגל לשלוט במוות!!״
״ד״ר הראל אני מצטער אבל-״
לא אכפת לי כרגע מה חשבת לעצמך, לא העלתי בדעתי בכלל שאני אצטרך אי פעם להסביר לך את זה איתמר, איכזבת אותי ואתה תצטרך לעבוד קשה כדי לגרום לי לסמוך עלייך שוב מול המטופלים שלי״ אמרתי מבהירה בעייניו את האכזבה העמוקה שחשתי כלפיי המתמחה שהכי סמכתי עליו ״ כל זה לא משנה עכשיו, תלך לסיים להכין את מר אמסלם לניתוח ואל תדבר אלא אם שאלו אותך וגם זה בתשובות של כן, לא וזה לא בסמכות שלי לענות על זה, מובן? אחריי שתסיים תכין את עצמך לניתוח״ מבטו המופתע של שקדי לא איחר להופיע ״את מרשה לי להשתתף בניתוח?״
״אני מרשה לך להיכנס ולצפות כדי לוודא שאתה מקיים את ההבטחות הגדולות שלך איתמר, כי תאמין לי אתה לא רוצה ללכת לספר למשפחה שהוא לא בחיים רגע אחריי שהבטחת להם שהוא יצא מזה״ אמרתי בקול תקיף, רואה את החרטה בעיניו וכשהגעתי עם עצמי להסכמה שהוא הבין את המסר נעצתי בו מבט אחרון ומפייס ״תראה איתמר אני יודעת מזה להיות מתמחה ולעשות טעויות, כולנו עשינו טעויות אבל יש דברים שאתה צריך להימנע מהם כמה שאתה יכול ובשביל זה אני וכל שאר צוות הרופאים פה, אנחנו מגנים עליכם מלעשות את הטעויות שאנחנו עשינו וחווינו על בשרנו את התוצאה הקשה שלהם, אתה עוד שניה כבר לא תהיה מתמחה ותהיה בכוחות עצמך ואתה צריך לדעת מה אסור ומה מותר לך להגיד, אתה מסוגל להרבה שקדי ואני לא רוצה לראות אותך הורס לעצמך את העתיד כי אמרת את הדבר הלא נכון לבנאדם הלא נכון״ אמרתי מנסה להעביר לו את התחושות שלי והתובנות שלמדתי בצורה קשה על בשרי.
״אני מעריך את זה ד״ר הראל, ידעתי שההתמחות תהיה קשה אבל לא צפיתי שזה יהיה ככה, שום שיעור לא מכין איתך לכל הלחץ הזה, לשעות על גבי שעות של עבודה, ליחס עם המטופלים, שום דבר לא מכין אותך לכמה מתיש פיזית ונפשית זה יהיה ואני לא יודע מה לעשות כדי להפסיק לטעות, כל טעות פה היא גורלית ואני מרגיש שאני לא מפסיק לטעות״ לחש לעברי במבט מיואש ״לפעמים אני חושב אם לא עשיתי טעות שבחרתי ברפואה במקום במשהו פשוט יותר, את יודעת קצת פחות חיים ומוות...״
״איתמר הכל קשה וכולנו עשינו יותר טעויות משאנחנו יכולים לספור ואני יכולה להבטיח לך שעם כל הטעויות שכבר עשית אתה תעשה עוד מלא אבל אתה תלמד מהם, אתה תלמד מהטעויות שלנו מה לא לעשות ואתה עוד תלמד אחרים מהטעויות שלך מה לא לעשות, רפואה זה קשה ומייאש אבל אתה עושה פה עבודת חסד, אתה מעניק לאנשים תקווה ומציל חיים, אתה מציל משפחות! תאחז בזה ואל תרפה גם כשלפעמים זה נראה כבור ללא תחתית, זה מה שאני מזכירה לעצמי כשאני מרגישה שזה קצת גדול עליי, יש לך עתיד בהיר ואני מאמינה בך בצורה שהלוואי ושהיו מאמינים בי ככה כשאני התחלתי בגיל צעיר מידי יש שיגידו, אל תשכח למה אתה עושה את זה״
ובמילים האלה נפרדתי ממנו מתקדמת לעבר חדרי הניתוח כדי להתכונן בעצמי פיזית וגם נפשית לניתוח של גברי.