המלאך שלי

פרק 20

בחנתי שוב את דמותי במראה, מעבירה את ידי בשיערי הזהוב נהנת מהשינוי שמעניקה לי החולצה הצהובה עם הפרנזים העדינים והג׳ינס השחור והמשופשף מאשר המדים הכחולים והחלקים שלמדתי כבר לאהוב ולשנוא.
״שלום לזמרת של המחלקה, אם לא לומר של בית החולים כולו״ קולו של תומר הקפיץ אותי בבהלה.
״הגזמת, של המדינה כולה״ הסתובבתי אליו מגחכת.
״כדאי שהתכווני גבוה, לחו״ל אפילו, יש לך הרבה פוטנציאל״
״תודה אומרים לי את זה הרבה״

חיוך גדול התפשט על הפנים של תומר מדביק על פרצופי חיוך גדול ומטופש גם הוא ״אני שמח לראות שאת הרבה יותר טוב מהבוקר, הלחצת אותנו״
״מי זה אותנו בדיוק?״ גבותיי התכווצו בבלבול לנוכח בחירת השם הגוף המוזרה של תומר.
״אותי ואת אביגיל״ מלמל בזמן שהעביר את ידו בשיערו ״היא התקשרה אליי לחוצה היום בבוקר, ביקשה שאני אשים לב שאת לא מתפרקת״
״קודם כל אני אף פעם לא מתפרקת בציבור וכולכם צריכים לדעת את זה וחוץ מזה אני לא אוהבת את העובדה ששניכם נהייתם לי צמד חמד, תפסיקו עם זה״ הגבתי נחרצות שולחת לו מבט חודר שידגיש את עמדתי.
״אולי היא הזיווג משמיים שלי״ דחף קלות את כתפי.
״אולי אני עוד אתן לך כאפה משמיים״ דחפתי את כתפו בחוזקה בחזרה ״תעזוב את החברה שלי לנפשה לפני שתשחית לי גם אותה״
״הופה מי זאת עם המילים הגדולות, מזה תשחית גם אותה, את מי כבר השחתתי עד עכשיו״ נפנף בהגזמה את ידיו באוויר גורם לי לפצוח בצחוק חזק.

״את מי כבר השחתתי?״  עיוותתי את קולי מחקה אותו ״תומריקו אל תשכח שאני מכירה אותך עוד מתקופת ההתחמחות ואני זוכרת את כל המתמחות והסטודנטיות המסכנות ושבורות הלב שעברו דרכך, שלא נדבר בכלל על כל החיילות מהגדוד שלך שחשבו שהרופא החתיך של הגדוד חמוד אמיתי ולא דושבאג רציני״
״את רעה״ הניח את ידיו על ליבו כנעלב ״הן כולן ידעו למה הן נכנסו וחוץ מזה אני השתנתי, אני כבר לא רופא המחלקה החרא, אני רופא ילדים עכשיו״.
״אני צריכה לראות את זה כדי להאמין״ טרקתי את דלת הלוקר שלי עוקפת את גופו החסון ״בכל מקרה אני הלכתי״
״רגע דניאל״ סובבתי את ראשי אליו במבט שואל משאירה עדיין את היד שלי על ידית הדלת.
״אם את רוצה יש לי סוכן שיכול להקפיץ אותך למעלה, במיוחד אם את שואפת לחו״ל כמו שדיברנו״ התחיל בפרצוף רציני שהתחלף במהרה כאשר התחיל להתפוצץ מצחוק מהבדיחה המטומטמת שלו.
״אם פעם נתתי לך להנות מחמת הספק אז עכשיו אני יכולה להגיד בוודאות, אתה אידיוט״ גלגלתי את עיניי טורקת את הדלת מאחוריי.

—•—

התקרבתי בקלילות לעבר הארץ המובטחת שלי, מהנהנת בנחמדות לכל הערות לסצנת השירה שלי ושל אביאל, מתקדמת אל עבר הדלת האוטומטית שתיפתח בעוד כמה צעדים בודדים ותחשוף בפניי את האוטו שלי שיקח אותי הישר אל הבית והמיטה החמה שלי וביחד עם ארוחה טובה נסיים כבר את היום הזה.

צעדתי את צעדיי הבטוחים מחוץ לשטח בית החולים, לא מספיקה להתרחק מספיק לפני שקול רם הקפיץ אותי גורם לי להפנות את ראשי לכיוונו במהירות ״תקשיב לי ותקשיב לי טוב״
עיניי נפערו קלות כשקלטתי את עומרי עומד בפינת החניון, במרחק של צעדים ספורים ממני, מעביר בעצבנות את ידו בשיערו ואת עיניו על שטח החניון, סוקר את הנוכחים.
עיניו מצאו את שלי בתוך שניות בודדות גורמות לי לקפוא תחת מבטו הקר לפני שהסתובבתי בחזרה ממשיכה להתקדם אל האוטו שלי והוא המניך את קולו ללחישה מבעיתה שלא חושבת שידע שעדיין יכולתי לשמוע ״אני אגיד את זה רק פעם אחת ומאוד כדאי לך להבין לפני שאני אצטרך לעזור לך להבין, אני נותן הוראות ואתה עושה אותם.במיידי ובלי שאלות״

המשכתי להביט קדימה, מתרחקת מספיק כדי להפסיק לשמוע את לחישותיו ולראות את האאודי שלי יותר בבירור, מתרכזת רק בללכת כמה שיותר מהר אבל תוך כדי נלחמת ברצון להתחיל לרוץ.
משיכה פתאומית בידי מאחורה גרמה לי לקפוץ לאחור בבהלה מושכת את ידיי יחד איתי בחרדה.
״אני מצטער שהבהלתי אותך ד״ר, אני פשוט קורא לך כבר כמה דקות ואת לא שומעת אותי״ התנצל בפניי שלמה, אביו של אביאל.
״הכל בסדר, פשוט הייתי מרוכזת במשהו אחר״ מישהו אחר, הייתי מרוכזת במישהו אחר ואיך לברוח ממנו כמה שיותר מהר.
״לא משנה, אני מצטער בכל זאת, לא הייתי צריך לבוא ככה מאחורייך בחניון חשוך אבל רק רציתי להגיד לך תודה״ השפיל קלות את עיניו המצטערות.

״הכל באמת בסדר שלמה״ אמרתי עדיין מסדירה את נשימותיי בהקלה ״לא עשיתי כלום ומה שכן עשיתי, עשיתי מהכל הלב לבן שלך, לא מגיע לו כל מה שהחיים הפילו עליו ואם אני יכולה לחלוק קצת מהנטל בזמן שאנחנו עדיין מחכים אז אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לעזור בזה״.
״הגענו רק עכשיו אחרי שאישתי נשברה כבר כי הוא לא נתן לנו להיכנס כל הבוקר״ מבטו השבור התחלף במהירות בזיק של שמחה ״והוא נתן לנו להיכנס לחדר הנקי שלו וסיפר לנו בכזה ניצוץ על מה שקרה, מראה לנו סרטונים, זאת שמחה שלא חשבתי שתחזור אחרי מה שקרה״
״החוצפן צילם סרטונים בלי להגיד לי, אני לא מאמינה״ צחקתי מנידה את ראשי בשלילה גורמת גם לשלמה לפלוט גיחוך קטן.
״אני אחזור אליו עכשיו אבל תודה על הכל ד״ר״ נפרד בחיבוק קצר, מביך ובעיקר מוקיר תודה לפני שהתחיל לצעוד בחזרה אל בית החולים.

לא הספקתי להסתובב בחזרה אל הרכב שלי לפני שקול אחר מחוספס ונמוך עצר אותי ״את עוברת מהר״
״מה?״ נשמתי עמוק בוחנת מקרוב יותר את גופו השרירי של עומרי שבלט מבעד לטישרט הירוקה הכהה שלבש והתאימה בשלמות לג׳ינס והוואנס השחורים.
״עוד נתתי לעצמי קצת קרדיט שאני מיוחד אחרי הנשיקה אבל אני רואה שאת מסתובבת ומחבקת את כל הבא ליד״ התקרב אליי גורם לפרצופי לבעור באדום מהאזכור האקראי של הנשיקה שכלכך התאמצתי לשכוח.
״אתה מצחיק״ גיחכתי בציניות מגלגלת את עיניי ״אבל אתה צודק אולי באמת כדאי שתשכח את כל זה״
״לא אמרתי שאני שוכח, אל תוציאי לי מילים מהפה״ הגיב לי במהירות, דבר שלא מתאים לאישיות המחושבת שלו.

מבטו של עומרי התכהה לפני שחזר שוב לדבר ״ אני רואה שאת עסוקה בלנסות לברוח ממני כך שאני לא אמשיך להפריע לך ואגיע לסיבה שבכלל פניתי אלייך״
״אני לא עסוקה בלברוח ממך״ מלמלתי מושכת את כתפיי
״כן כבר הבהרת לי מספיק טוב שאני לא מעניין אותך״ מילמל בארסיות מעביר בי רעד קר ״באתי לדבר על אבא שלי״
״מה קורה איתו?״ גמגמתי קלות עדיין בהלם המשפט שהוציא מהפה.
״אמא חוששת על חייו והוא חושש שבגלל הבדיקה הנוספת ששלחת אותו אליה הוא ישאר פה יותר זמן, אני רוצה לדעת אם יש את החשש הזה״ שאל בנחישות קרה מיישר אליי מבט חסר רגשות.
״כמו שכבר הסברתי להורים שלך, כרגע אני לא רואה שום בעיה שעלולה לפגוע בשחרור שלו ״ הסברתי נכנסת למוד המנתחת הקרה שלי מחזירה לו במבט חסר רגשות ורגישות גם כן.
״אוקיי, אל תפחדי להגיד לנו אם יש בעיה ״ נעץ בי מבט עמוק ורע גורם לי לנעוץ בו בחזרה מבט כועס ורע משלי.

״מתי בדיוק פחדתי להגיד לכם את מה שאני חושבת?״