המלאך שלי

פרק 14

ההסעה מבית החולים לבית הקפה הקטן שעומרי לקח אותי אליו ארכה רק כ10 דקות על השעון, אבל הרגישה כמו נצח.
הייתי צריכה לעצור את עצמי כמעט פיזית מלבהות בפרופיל החד והמעוצב שלו ולהשתמש בכמעט כל כוח הרצון שלי כדי לא להתרכז כל הנסיעה באיזה מושך הוא כשהוא נוהג ביד אחת או בכל פעם ששלח לי מבט קטן לאחר קילל חרישית כי מישהו חתך אותו כאילו מצטער על זה שפגע בתמימותי.

אבל כל זה כמעט לא משנה כי מבחינתי כמעט מתנו לפחות ארבעה פעמים מתחילת הנסיעה.
עומרי נהג כאילו הכביש של אבא שלו ובכזה ביטחון, מהירות וחדות שאני מתפלאת שלא הרגנו איזה עובר אורח במקרה.
כך שחווית הנסיעה שלי התהפכה בין מחשבות על איזה חתיך הוא לתהייה אם במקרה ויקרה לי משהו במהלך נסיעת האימים הזאתי האם אני אוכל לבצע לעצמי החייאה.

עומרי פנה לכביש צדדי שממנו נכנס לתוך חניה כמעט וריקה מול בית קפה שהיה נראה כמעט וריק ודימם את המנוע.
עומרי יצא מהאוטו בקלילות ופתח את הדלת שלי עוד לפני שהספקתי להניח את ידי על הידית, סוגר אותה אחריי, נועל את האוטו ומכניס את המפתחות לכיסו בצורה קאז׳ואלית ביותר.

״הבקתה של רונה״ נכתב על השלט הישן והדהוי שנתלה מעל דלת הכניסה הכפולה והשקופה.
עומרי פתח לי את הדלת משתחל אחריי בזהירות לפני שהוביל אותנו בשקט לאחד השולחנות האחוריים.
המסעדה אומנם הייתה קצת ישנה אבל עדיין מדהימה ביופייה.
היה בה איזשהו קסם לא מוסבר באוויר, אם זה בתמונות הממוסגרות על הקיר או הטפט עם הפסים הכחולים והלבנים שהיה מאחוריהן.
זה הרגיש כאילו אין שם שום דבר מיותר ולכל דבר ישנה משמעות מיוחדת שהופכת את המקום הזה למה שהוא, אפילו למלחיה הסדוקה על אחד משולחנות העץ הכהים.

עומרי גרר לאחור את אחד הכסאות מחכה שאתשייב אך לאחר דיון קצר עם עצמי ואנוכי החלטנו ביחד שהבלגתי על יותר מידי דברים כדי להמשיך לציית להוראות חסרות המילים שלו ופשוט עקפתי אותו מתיישבת בכיסא ממול.
מבטו לא עזב אותי גם כאשר פלט אנחה והניד קלות את ראשו לשלילה.

״את פשוט משהו מיוחד״ גיחך כשמבטו עוד חוקר את עיניי.
״תודה רבה״ החזרתי מבט חוקר משלי, לא נשברת תחת שלו.
״את יודעת שאני עוד אשבור אותך, עוד לא נולדה הבחורה שסירבה לי״ ולראשונה חשף בפניי חיוך מלא שיניים.
״בעוד שבוע בדיוק זה יהיה בדיוק 28 שנים מאז שהיא נולדה״ העלתי על פניי חיוך שחצני משלי כדי לגרום לו להוריד את שלו.
מבטו המופתע של עומרי לא איחר לבוא ״יש לך מחר יומהולדת?״ הרים לעברי גבה.
״כן״ משכתי בכתפיי ״לא שיש בזה משהו מיוחד״
״לא שמעתי הרבה בנות מתייחסות ככה ליומהולדת שלהן, את לא אמורה לספור את השעות ולעשות מסיבה גדולה בחצות?״
״כמו שאמרתי לך כבר פעם, אני לא כמו כולן ואני לא אמורה לעשות כלום ממה שאתה מצפה ממני״ גלגלתי את עיניי יוצאת יותר ילדותית משאי פעם יצאתי אך עומרי רק גיחך והסיט את מבטו, בוחן את המלצרית שהתקרבה אל השולחן שלנו.