"עכשיו יש לה ליווי צמוד מהבית?" "מה הוא מוצא במטומטמת הזאת בכלל?" "אויש נו עוד פעם היא? אין לה חור כלשהו להיעלם אליו?" וכל השטויות האלה שהותכו לי בפרצוף ברגע שאני ולוק עברנו את חניית בית הספר ונכנסנו דרך הדלתות הכבדות של הכלא בכבודו ובעצמו. מה שבטעות נפלט מפיהם של אנשים והם אמרו את זה קצת יותר מידי חזק, במיוחד בשבילי לשמוע, היה מה ששמעתי היום יותר מהרגיל. בעצם, זה היה, אפשר להגיד כמו ביום שחזרתי מהאישפוז בבית החולים.
אני לא יכולה להשוות כי אז זה באמת היה סיפור, אבל עכשיו זה עדיין מרגיש מוזר. אני משפילה מבט לריצפה כשלוק לצידי. ולהפתעתי הרבה יד מחבקת אותי בכתפיים וכולם פולטים אנחות הפתעה. אני מרימה מבט לראות את הבעות הפנים של האנשים מסביב, למצוא את היד המונחת על הפה הפתוח לרווחה והעיניים הנעוצות בי. זה מרגיש כל כך מוזר וללוק אפילו לא אכפת. הסנטר שלו מורם והוא הולך בביטחון מלא, פוסע בצעדים מלאים בביטחון עצמי. הוא מקרין את זה.
אני מחייכת חיוך קטן לעצמי, ומורידה את הראש להביט ברגליים שלי, הפוסעות בצעדים קטנים ומהירים כדי לעמוד בקצב של לוק. אני מתמלאת בחמימות מסויימת שיש מישהו לידי, שאולי בכל זאת אכפת לו ממני. הוא מלווה אותי לשיעור מתמטיקה ששנינו שותפים לו ומתיישב בשולחן לידי. אני לא זוכרת את עצמי מדברת עם מישהו בתחילת שיעורי מתמטיקה אחרי שליילה עזבה, וחברת אנשים ממש חסרה לי, למרות שאני די רגילה להסתדר בלעדיה, זה עדיין משמח לדעת שיש מישהו שנמצא לידך ושרוצה להימצא שם. במיוחד כשהוא מספר כל מיני בדיחות צולעות ואני צוחקת.
"החיוך הזה אליסון. העולם עוד לא ראה אותו מספיק." הוא אומר בפתאומיות. מאיפה זה בא עכשיו פתאום?
"תוסיף כמה בדיחות חדשות למאגר שלך ואולי אז." אני לועגת לו עם חיוך מזויף.
"ברגע שתחייכי יותר אני 'אעדכן' את ספריית הבדיחות שלי." הוא אמר, גורם לי להרגיש כמו בן אדם סופסוף ולא כמו איזושהי סתם ילדה שלאף אחד לא אכפת ממנה. הוא ממשיך לדבר איתי ואני ממשיכה להקשיב, - יחסי גומלין הדדיים. הוא מספר בדיחות - אני צוחקת, ואני חייבת להודות, חלקן הן באמת משהו...
הכל בסדר עד שיש צלצול ולכיתה נכנס ליאו. שערו המתולתל מבולגן על ראשו ותלתליו הכהים הקצרצרים מסודרים מאחורי אוזניו. עיניו הגדולות והכהות להפליא סוקרות את החלל בסקרנות ובתוקפנות מסויימת. ריסיו הארוכים וגבותיו העבות רק הוסיפו למראהו הבלתי נשכח. חולצתו בצבע לבן עם גוון תכלת בהיר מבליטה עוד יותר את עורו השזוף, שלא לא היה ממש שזוף לפני כן כי הוא שנא להיות הרבה זמן בשמש, וגלשן לא היה הכי הקטע שלו בחופשות של הוריו בקליפורניה ובאיים הקריבים.
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Romanceאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
