אני רצה במסדרון בצעדים שקטים, ומיליון מחשבות חולפות בראשי בזה הרגע. הוא כנראה החליט לקפוץ לחדר של מקס לביקור, אין עליו ועל הטמטום שלו! אני מגיעה לדלת הקצת פתוחה של מקס, חריץ קטן שממנו נשקף חושך מוחלט. אחרי שהצצתי לחדרו ושמעתי את נחירותיו הרמות שעולות מהכיוון של המיטה שלו, עברתי לחדר הבא, שהוא חדר האמבטיה. אם האידיוט הזה שם אני נשבעת שאני הולכת לפרק לו את הצורה - בדיוק כמו שזה נשמע.
יש אור דולק בחדר, ורעש של מים זורמים מהדהד באוזניי בשקט השורר במסדרון הריק. הוא עולה לי על העצבים! איך מישהו בכמעט שמונה עשר שנות חייו לא יכול לחשוב בהיגיון, ולא להעלות על הדעת שיכולים לתפוס אותו, אלים אדירים תסבירו לי את זה עכשיו. בלי לחשוב פעמיים אני פותחת את הדלת בתנועה חדה, ונחשפת לערפל של אדי מים, והחום מכה בי בצורה עזה. אני מתחילה להשתעל ובאותו רגע זרם המים פוסק, ואז אני בעצם קולטת שאני כרגע נכנסתי, או יותר נכון התפרצתי לאמבטיה, לחדר שבו לוק כרגע נמצא, ערום. מתקלח, ערום. ערום ערום ערום. ואני כרגע - התפרצתי עליו, לפה. החום עולה לי ללחיים, ואני מרגישה מובכת ברמות. איזו מטומטמת אני!
בדיוק כשאני באה לדרוך מחוץ לאמבטיה ולסגור את הדלת, אני שומעת את צעדיה של מרי במעלה המדרגות כשהיא צועקת לעברי: "אליסון! זאת את באמבטיה?״ שיט! ומה אני עושה עכשיו!?
אני נכנסת במהירות לחדר וסוגרת את הדלת אחרי בשקט.
"כן, אני ב... ב... שירותים!" אני צועקת לה כשנשמעת דפיקה על הדלת. זו דרך מעולה למשוך קצת זמן אבל מה הלאה? אלף ואחת מחשבות מתרוצצות בראשי אך שום דבר לא מביא אותי לפתרון של הבעיה, סליחה, תיקון; הטרגדיה, ואני צריכה את הפתרון הזה עכשיו.
המטומטם מאחורי הוילון מתחיל לצחקק ואני מרגישה כל כך סתומה עכשיו. סך הכל, הוא עירום. זה לא שיש בזה משהו יוצא דופן, אני חוזרת ואומרת לעצמי בזמן שאני שואפת כמויות גדולות של אוויר ופולטת אותן חזרה אל הסאונה.
"אלי!״ לחישתו של לוק נשמעת מאחורי הוילון של האמבטיה. יכול להיות משהו יותר מביך מזה? נערה שכל ההורמונים שלה מחליטים לצוף אל פני השטח ביום הראשון של הלימודים כששני בנים שווים בטירוף מחליטים להופיע משום מקום? איפה שניהם היו כשהייתי צריכה אותם!? וההורמונים מחליטים שזה זה הזמן הכי טוב שיש לצאת לפועל בדיוק כשיש לי אל יווני עירום שפשוט יצא מספר המיתולוגיה היווני באמבטיה. כמה החיים יכולים לצחוק עלי!?
"מה?" אני לוחשת בחזרה בעודי פוזלת לכיוון הוילון, שהוא הדבר היחד שמפריד ביני לבינו עכשיו. בד דק, פרחוני, שמאחוריו הוא עומד.
"בואי לפה!" הוא לוחש לי ואני נחרדת עד לשד עצמותי. לבוא? לשם?
"לפה לאן?" אני מהססת, עיני מרקדות בין הדלת לבין וילון האמבטיה המכוסה פרחים בגוונים שונים של ורוד. מה יותר גרוע, הוילון או הדלת? מרי או לוק? בהחלט מרי!
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Romanceאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
