״אלי...?״ וונדי נתנה בי מבט חושד ועיניה עברו להביט בלוק. היא הופתעה למצוא אותו ללא חולצה, מתחת לסדינים שלי, ועיניה נפערו בהפתעה.
אוי זה היה צפוי. אני מחייכת מבפנים, יודעת שזה משהו שוונדי לא ציפתה לו.
״אז אתם מהרועשים, הא?״ היא צחקקה לעצמה. אני די בטוחה שבאותו רגע האדמתי כולי, ממבוכה או מכעס, או משניהם, אני לא יודעת, אבל היא רק הביטה בי בעיניים משוגעות וחייכה.
זה היה מה שאני לא ציפיתי לו, החיוך הערמומי שהתפרס על שפתיה כשהיא הביטה בי, ואז לפתע הסתובבה במהירות וברחה מהחדר.
״מקווה שלא שכחתם להשתמש בהגנה!״ היא צפצפה וסגרה את הדלת במהירות מאחוריה, וצעדיה המהירים נשמעו במורד המדרגות.
״אוף איתה!״ מלמלתי לעצמי והעפתי ידיים לאוויר מרוב תסכול.
די קיוויתי שהיא תתעצבן קצת. אולי קצת הרבה. ותעיף אותו מפה לכל ארבעת הרוחות. לטיזינבי, ללה לה לנד, מחוץ לבית; הכל טוב, רק שהוא יהיה רחוק ממני. אין לי עצבים לשטויות שלו.
אני עומדת עם הגב אליו ועם ידיים שלובות על החזה, מנסה להבין מה אני עושה עכשיו. אני כועסת עליו, מאוד. אבל עוד יותר אני כועסת על וונדי שלא פתרה את זה בדרך שכל הורה נורמלי היה פותר את זה; מעיף אותו מהבית באיומים של רצח או כלא או לא יודעת מה.
זה רק מראה שאסור לבטוח בה עם ילדים. מצד שני, אני די בטוחה שזה בגלל איך שהיא חיה את החיים שלה כשהם עוד היו בגדר ה׳נורמליים׳. אז אולי היא רוצה לתת לי את החופש שלי, או שאולי זה פשוט כי היא מחבבת את לוק בתור בחור, אז היא כביכול ׳מאשרת׳ את זה. אין לי טיפת כוח או סבלנות להתמודד איתו עכשיו. הוא משגע אותי. הוא משאיר אותי חשופה לפגיעות. הוא מוריד לי את המגננות. הוא פשוט פוגע גם אם בכלל לא הייתה לו כוונה, בדיוק כמו שהיה עם ליאו. הוא לא ידע, אבל פגע בי כל כך הרבה. וכשהוא היה מודע לזה, זה רק הפך את זה לגרוע יותר, כי למרות הכל לא יכולתי להאשים אותו בכך, פשוט לא יכולתי.
״אלי.״ לוק קורא לי בלחש, אבל אני לא רוצה להסתובב אליו. לא אכפת לי שאני מתנהגת כמו ילדה בת שלוש ולא רוצה להקשיב לצד שלו, הוא פשוט פגע בי, וכל כך הרבה אנשים פגעו בי, שאין לי ממש יכולת להתמודד עם כל הכעס הזה בפנים כלפי כל העולם מסביב.
״בואי רגע.״ הוא קורא לי שוב, אבל אני רק נוהמת לעצמי ולא זזה. אני לא יודעת למה, אבל לעמוד עם התחת מופנה אליו מרגיש לי טוב. שידבר פנים אל פנים עם מה שמגיע לו אחרי כל זה; עם התחת שלי. שלא יהיו לו גם טענות, זה אחלה דבר, הרבה יותר טוב מלדבר עם פסיכולוגים, וזה מניסיון, כן?
״נו אלי.״ הוא מתחנן, ואני שומעת אותו זז על המיטה, כנראה החליט לבוא אלי ולהבין שאני לא הכלבה על ארבע שלו. הגיע הזמן.
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Roman d'amourאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
