לחזור אחורה בזמן

פרק 21 - שליטה

אני חייבת להשתלט על זה. חייבת להיות בשליטה. על הנשימה שלי. על המחשבות שלי. על ההתנהגות שלי. להיות בשליטה. בשליטה על עצמי.

אני לא יכולה לתת לעצמי לאבד את הראש כל פעם כשאני והוא קרובים מידי אחד לשני. הרי בהתחלה לא הייתה לי בכלל בעיה עם זה, נכון? לא היה לי אכפת כל כך, לא הזיז לי כמעט בכלל.אבל עכשיו? לא מסוגלת להיות ליד לוק. אחרי כל מה שקרה, כל הקטעים שמתייגים אותם תחת המשפט ״שום דבר לא מוזר אם אתה לא עושה את זה מוזר״ שכוללים את השינה שלנו באותה מיטה והקטע באמבטיה, פעמיים, וכל אותם הצחוקים והקטעים המביכים בשבועות האחרונים, קשה לי לראות אותו כמו שראיתי אותו קודם. עכשיו אני מבחינה בכל חיוך, כל קבוצת שיער קטנה שנופלת, כל פעם שהוא מעביר יד בשיער והחולצה שלו עולה קצת וחושפת את הבטן, כל תנועה שהיד שלו עושה כשאנחנו יושבים לאכול ארוחת ערב ביחד. ואני לא יכולה פשוט להתעלם מזה, כי זה נמצא במרחב האישי שלי, בבית שלי, ממש לידי. ואחרי אותו יום שבת, אני מרגישה ממש מעפן לגבי הכל.

עברו כבר ארבעה ימים מהשיחה שלי עם איידן. כל מה שהוא אמר, גרם לי לחשוב כל כך הרבה על החשיבות שלי ללוק. אכפת לו ממני, וזה בהחלט משהו. הוא אמר את זה, אבל משום מה, לא ידעתי עד כדי כמה ברצינות עלי לקחת את זה. אכפת לו ממני כאילו אני משפחה, המשפחה שלו. הוא צחק על זה לפני כמה ימים, עם החיוך המובך הזה שלו שלא יוצא לי לראות כל כך הרבה. לא ידעתי מה בדיוק לענות לו על זה, אז הנהנתי בקצרה ועפתי משם.

אני מנסה להימנע מכל שיחה איתו או מגע איתו, או בכללי כל זמן איכות איתו. אתמול הוא הודיע לי שהוא מצא דירה שהוא מתכוון לשכור ביחד עם טי ג׳יי כחמש עשרה דקות נסיעה מפה. הוא התנצל על הזמן הרב שהעביר אצלי בבית, כי מכמה ימים זה הפך לכמה שבועות. אבל לי לא היה כל כך אכפת, עד ליום שבת האחרון, זה לא הזיז לי. אבל משהו בי נשבר אחרי השיחה עם איידן. לא היה לי ממש הסבר לכך, אבל פתאום להסתכל על לוק נראה לי כמו משהו שאני בקושי מסוגלת לעשות בלי שהדופק שלי יעלה ואני ארגיש פרפרים בבטן.

ליילה טוענת שאני בקטע שלו, כאילו אני כבר לא מודעת לזה. אני ממשיכה לצאת לטיולים בפארק, גם כי זה נותן לי מעט מרחק מהבית ומלוק, וגם כי ליילה היא הבן אדם היחיד בעולם הזה שאיתו אני יכולה לנהל שיחה כנה ונורמלית. לא שהיא כל כך נורמלית, כי היא מתה לדעת הכל, וכל חצי דקה יש צווחה חדשה כשאני מעדכנת אותה בכל מה שהיא מפספסת. סיפרתי לה על האמבטיה, על השינה אצלי במיטה, על איך שוונדי תפסה אותנו והשאירה קונדום במטבח. גם הביקור אצל איידן בבית; הייתי צריכה לתאר לה איך נראה כל פרט קטן שיכולתי לזכור מהמראה של הבית, ולתאר לה כל אחד מהחברים של לוק. זה היה החלק הבלתי נסבל של השיחה. היא התחרפנה לגמרי כשהזכרתי את רוי, כי לליילה יש סגנון. והסגנון כולל את הבנים השקטים והמופנמים שנראים ממש טוב אבל לא מנופפים ביופי וגם לא כל כך מודעים אליו. ואני פגעתי בול בנקודה הרגישה כשהזכרתי את זה.