"אני ממש לא מבין מה הסיפור שלך." לוק אומר לי כשאנחנו יושבים בקפטריה מסביב לשולחן האוכל. אתמול בלילה הוא לא הפסיק לחפור לי על כמה שאני צריכה לצאת החוצה ולהינות מהחיים ולעשות כיף כל עוד אני לא תקועה בתקופת העומס של השנה. אחרי ההיתקלות שלי אתמול באדון המסתורי אני לא רוצה להראות את פני בשום מקום אחר לשבוע הקרוב. אולי אני מגזימה, אז אני אלך על היומיים הקרובים. לא שזה לא הרבה, זה ארבעים ושמונה שעות, שזה אלפיים שמונה מאות ושמונים דקות, שזה מאה שבעים ושניים אלף ושמונה מאות שניות. נשמע הרבה.
"לוק אני לא בקטע אני אמרתי לך כבר." אני מקטרת בקול מעוצבן קליל ומגלגלת את עיני.
"מה אני עד כדי כך גרוע?" הוא מפנה אלי עיניים שתובעות לדעת. "עד כדי כך גרוע לצאת איתי?" הוא ממשיך אם טקטיקת התחקור שלו בזמן שהוא מוציא אותי באור הכי שלילי שאפשר ואת עצמו מלאך משמיים - טיפוסי ללוקאס.
"אבל אמרתי לך כבר. זה לא בגללך." אני אומרת בתסכול. ממש לא בא לי על מסיבה עכשיו עם מיליון אנשים שאני לא מכירה. אין לי גם את ליילה לגרור אותה איתי ולהיות בטוחה בזה שמישהו שומר על הגב שלי. על לוק אני לא סומכת בקטע הספציפי הזה. בטח ייעלם לו עם מישהי בחצאית קצרצרה ושדיים חסופים.
"אז מה הבעיה בהיום בערב אם לא אני?" הוא נשען קדימה לעברי ומתבונן בי במבט חודר.
"הבעיה היא בי, לא בך." אני נוגסת בחוסר רצון בקוראסון שקניתי לי לארוחת צהריים. הוא קר, יבש, ומאוד לא מהנה - בדיוק כמוני. עד כמה אנחנו דומים קוראסון, עד כמה אנחנו דומים...
"אז מה הבעיה בך שבגללה את לא רוצה לצאת היום? אל תגידי לי שאת בזמן הזה של החודש, נכון?" הוא דורש לדעת עם הניצוץ המשועשע בעיניו.
"ממש לא!" אני נרתעת לאחור. למה הוא פשוט לא יכול לקבל לא כשאומרים לו לא!?
"יש לך קלקול קיבה?" הוא ממשיך לתחקר ואני נאנחת בתסכול.
"נראה לך שהייתי אוכלת קוראסון ודופקת וואחד ארוחת בוקר חלבית אם היה לי קלקול קיבה!?" אני שואלת, ובתמורה מקבלת מבט שאומר מי יודע, ואז להפתעתי הוא שולף משפט לא צפוי בכלל.
"את הרי אף פעם לא דאגת מדברים כאלה... תמיד היית דופקת ארוחה ואמא שלך הייתה כועסת על כמה לא אכפת לך וכמה זה לא טוב.... אז מי יודע!?" הוא צוחק בקטנה ומביט בי עם מבט מרוכך, עיניו נעוצות בשלי.
"לא..." אני ממלמלת ולוקחת עוד ביס מהמאפה חסר הטעם שלי.
"יש לך בעיה בלשון?" הוא נשען חזרה למקומו ומחייך קלות. אני מסתכלת עליו בחוסר הבנה ונראה שהוא מרוצה מהעניין. והנה רק לשנייה כשחושבים שיש לו צד נעים וטוב הוא חוזר לעצמו האמיתי והמטומטם!
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Romanceאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
