אני מתעוררת אפופה בזרועותיו של מישהו חזק להפליא, וגם מחמם. כאילו שהוא שמיכת הפוך שלי, המכסה אותי בחמימות ונעימות עצומה. ההרגשה של להיות בזרועות של מישהו, לא לבד בשממה אינסופית, להיות בעלת ערך כלשהו לאותו אדם שרוצה להיות שם, שרוצה להחזיק אותך, לחבק אותך, או פשוט להיות קרוב אליך, רק בגלל שאכפת לו. הכל סובב סביב האכפתיות של אנשים, אנחנו חיים כדי לאהוב ואוהבים כדי לחיות, ואהבה יכולה להתבטא באכפתיות, הרי אהבה שונה ומגוונת, ומי כמוני יודע כמה היא חשובה לחיים.
אני זעה בישנוניות מתחת לשמיכה ומפהקת. התחושה החמימה והנעימה עוטפת אותי, מחממת אותי, מרגיעה ומנחמת. אני עדיין עם עיניים סגורות, נהנת מכל רגע. מתכרבלת בזרועותיו של המישהו הזה שלגמרי אין לי מושג מי זה אבל אני גם לא רוצה לדעת, הוא חמים כל כך. ואז זה מכה בי. המישהו הזה הוא אותו אחד שהתבכיין אתמול בלילה על שינה על הרצפה! החוצפן חסר הגבולות הזה התגנב למיטה שלי בלילה! מי הוא חושב שהוא?
העיניים שלי נפתחות מיד ואני קופצת לעמידה, בדרך מעיפה את ידיו ממני ומעירה אותו. הוא מיבב כמו כלבב ומכסה בידו את עיניו, מגרד אותן, ואז זע ממתחת לשמיכה ומתכסה בה.
"לוק!" אני צועקת.
"ממממ..." הוא ממלמל עם האף קבור במזרון.
"לוק!!" אני צועקת שוב, והפעם אני זורקת את הכרית שאמורה להיות שלי עליו. הוא גם לקח לי את הכרית המפגר הזה!
"מה....!?" הוא אומר בעצבנות.
"מה לכל הרוחות נראה לך שאתה עושה במיטה שלי!? עם הכרית שלי!?" אני צועקת עליו וישר מכסה את פי עם היד, נזכרת שאני לא לבד בבית הזה וזה מוקדם בבוקר.
"אל תהיי כזאת כבדה. סך הכל מיטה שלך, אפשר לחשוב." הוא אומר עם מעט עצבנות בקולו, מה שגורם לי לרתוח. לא מתעסקים איתי על הבוקר לא משנה עד כמה הבנאדם מולי הוא לא אדם של בוקר, אני פי אלף יותר. ולא לוקחים לי את הכרית. ולא נכנסים לי למיטה. ולא אומרים לי שאני כבדה. ולא נכנסים לי למרחב האישי שלי. ולא ולא ולא ופשוט לא.
"סה״כ מיטה שלי!?" אני שואגת. הוא בהחלט כבר עלה לי על כל העצבים ורקד סטפס עליהם ומה לא. ילד חרא, פשוט איכס.
"כן ילדונת. סך הכל המיטה שלך." הוא מתגרה בי. אני נועצת בו מבט רצחני ובאה להגיד משהו, למחות, אבל מה שיוצא מפי זו סתם הערה לא צפויה.
"אני לא ילדונת חבוב. כדאי שתזכור את זה." הוא מסתובב אלי בעצבנות ומרים אלי מבט משועשע.
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Romanceאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
