העברנו את כל הבוקר בדיבורים. הוא סיפר לי על כל השטויות והחוויות שלו בקליפורניה ועל כל הדברים שהוא זוכר שהוא אי פעם עשה עם החברים הותיקים שלו, שמתברר שהיום אני הולכת לפגוש. לא ממש ידעתי מי אלה היו, כי לפי מה שאני זוכרת לא זכיתי לדבר איתם כל כך הרבה בחטיבת הביניים. בעיקר בגלל שלוק לא אהב לערבב בין החברים ה"ישנים" שלו, חבורה שכללה אותי, את ליאו, ועוד שני אנשים: אחת מהם הייתה קמילה, והשני היה קיילב, תאומים שעברו גם הם לגור במדינה אחרת קצת לפני לוק, לבין החברים ה"מגניבים" שלו, שאיתם הוא יצא לשתות, ולבלות, ולזיין. ואני לא שפטתי, כי אותי זה לא כל כך עניין באותו הזמן. מה שעניין אותי אז היה ליאו, ליאו שהתחיל עם בנות ובא אלי לבקש עזרה. מה שדי שיגע והעציב אותי באותו הזמן, אבל פשוט פחדתי שאני אאבד אותו, וניסיתי לחייך ולהתנהל כאילו הכל בסדר בזמן שהוא לא מחזיק עם בחורה יותר מכמה שבועות ובסופו של דבר קופץ לאחרת, אחרי שהוא מבקש ממני להתחבר אליה ולגלות עליה קצת, כדי שהוא יוכל לצאת גבר.
השיחה שלי ושל לוק התנהלה מוזר קצת, כי אחרי שתיקה של עשר דקות כשראשי מונח על החזה שלו ואחת מידיו מלטפת את ראשי והשנייה חובקת אותי לגופו, הוא פצה את פיו בשאלה.
"יש לך תוכניות להיום?" הוא שאל אותי וליטף את שערי. הבטתי לתקרה וחשבתי, מה כבר הוא יכול היה לתכנן. מה כבר יש לו לעשות היום שיכול לכלול אותי.
אבל מה כבר יש לי להפסיד? "לא, לא ממש." אני עניתי בפשטות והמשכתי להביט לתקרה כשהוא המשיך ללטף את ראשי.
"יופי. אז את באה איתי." הוא אמר והרים את ראשי שהיה מונח על חזהו, וקם.
"לאן?" אני מתיישבת ומסתכלת עליו בשאלה.
"לפגוש את החבר'ה." הוא אומר בפשטות בלי להביט בי, ובבלבול מוחלט אני מביטה בו יוצא מהחדר.
מי שאני זוכרת מכל האנשים שהוא סיפר לי עליהם זה שיש את מייק, בעל החיוך המשוגע, ואחד שקוראים לו טום, אבל כולם קוראים לו טומי. ויש עוד אחד, שהוא השקט מבין כולם, בהתחשב בכך שכולם רועשים כל הזמן, אז הוא בהחלט יוצא דופן. היו עוד שניים לדעתי, אולי איידן? וטיילר? אני ממש לא סגורה על השמות. אני כנראה איבדתי את הריכוז ושכחתי את השמות או במי מדובר די מהר.
אחרי שלוק מודיע לי שהוא הולך לו למקלחת בוקר, בפעם הראשונה זה זמן מה, הייתי בדילמה מה ללבוש. אני עומדת מול הארון אבל אני לא יודעת מה כבר אני יכולה להוציא. אני גם לא רוצה להתאמץ יותר מידי כי חברים של לוק הם אחרי הכל סתם בנים שאני לא מכירה, ומאחר ויש לי מספיק סיבוכים על הראש, הם לא ממש ברשימה של מי שצריך להרשים, לא שיש אחת כשאני בכל מקרה. אני מרימה ידיים ויורדת למטה, בתקווה שקצת קפאין יוכל לעזור לי להחליט מה ללבוש. אני מרגישה כזאת מטומטמת שלוקח לי הרבה זמן לחשוב על דבר כל כך שטותי.
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Romansאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
