״אליסון!״ וונדי מתנפלת עלי בזרועות פתוחות ועמוסות בתיקי קניות ומאמצת אותי חזק לגופה. אני שואפת את ריח השמפו משיערה הבלונדי המסודר בצורה יסודית ומחבקת אותה חזק בחזרה. איך התגעגעתי אליה, וואו.
״הייייי....״ אני עונה לה, מסתירה בידי את הפיהוק שלי. העייפות תוקפת אותי פתאום, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. וונדי רק הגיעה ואני כבר ככה על הפנים, והיא תרצה להתעדכן ואולי לצאת לקניות ולאכול בחוץ, וכנראה גם למלא את המקרר שלנו באוכל כמו שהיא עושה תמיד בסופי שבוע כשהיא מגיעה לביקור.
"את לא תאמיני איזה חדשות מעולות יש לי!!" היא אומרת לי בהתרגשות ואוחזת בידי חזק.
"אני כל כך שמחה שאת פשוט לא תאמיני!!" היא ממשיכה לדבר כשהיא מסתובבת בסלון ומפזרת את כל התיקים שתלויים על ידיה. לפעמים אני חושבת האם היא באמת מנסה להחזיר לעצמה את האושר של פעם, האם היא באמת שמחה לפעמים, או שהיא פשוט שקרנית כל כך טובה.
"כן...?" אני מסתירה פיהוק בידי ומנסה להראות עניין במה שגורם לה לכל כך הרבה התרגשות. ״למה אני לא אאמין?״ אני שואלת אותה ונשענת על הקיר מאחורי לתמיכה.
היא נראית טוב. יותר טוב ממה שהייתה נראית פעם. אולי מרועננת יותר, נינוחה יותר, אני לא יודעת. אבל משהו בה בהחלט שונה.
בלי שקיות מתחת לעיניים, בלי מבט קודר ועייף שהיה מלווה אותה בדרך כלל בביקורים או החיוך העייף שלה. אבל חלק בי חושש לשלומה. אולי היא לא באמת מרועננת מידי, או נינוחה יותר, או חייכנית. היא תמיד חייכנית. ותמיד קשה להבחין בין החיוך האמיתי שלה לבין העמדת פנים. אולי היא מסתירה הכל טוב כל כך, אולי היא מנסה להעמיד פנים בשבילי ובשביל מקס, ובשביל כולם מסביב. להראות להם שהיא חזקה, להוות דוגמא, ולגרום לסובבים אותה לעשות כמותה. או שאולי פשוט היא באמת מאושרת. אבל למען האמת, אין לי דרך לדעת. והכל כי אצל וונדי מאז ומתמיד הכל היה וכנראה תמיד יהיה ויתנהל מאחורי מסכות והעמדות פנים, חיוכים מזויפים וצחוק רועם מידי לאוזני. ובכנות, אני לא מאשימה אותה. לפעמים זה הרבה יותר קל להתנהל בדרך שלה, ליצור אשליה טובה יותר מהמציאות ולחיות בה. לחשוב על העולם כמקום אחר. או להחליט להישאר חזקה כי כולם סביבך חלשים יותר, והחוזק שלך יהווה להם תקווה וסיבה טובה להחזיר לעצמם את החוזק לידיים. זה מה שאמא שלי הייתה אומרת לוונדי בשיחות שלהן בחדר בערבים, שכוונדי עוד הייתה רק ילדה בבית ספר יסודי, ואני הייתי מאזינה לשיחות שלהן מאחורי הדלת ומנסה להפיק כמה שיותר מידע מהשיחות המסקרנות שמאחוריה.
הנפילה של משהו כבד על הרצפה גורמת לי להחזיר את עיני במהירות לוונדי, שהפילה תיק מידיה ומתכופפת להרים אותו כשהיא זועפת בעצמה במלמולים לא ברורים.
YOU ARE READING
לחזור אחורה בזמן
Romanceאהבה היא דבר לא צפוי, וגם לא החיים. הם יכולים לחלוף מול עיניך מבלי שתשים לב בכלל. אליסון, מצאה את עצמה בשלב שבו היא רואה את החיים אחרת. כל מה שהיא יחלה לו היה להחזיר הכל לאותו המצב שבו הכל השתנה, לעשות דברים אחרת. להחזיר את ליאו, אותו חבר טוב שהיא ה...
