פרק:26-פגיון

1K 53 16
                                    

"נסיכה!נסיכה!קומי.. אוי האלים תעזרו לי בבקשה שהיא לא מתה! נסיכה!" צעקות של אישה נשמעו באוזני.

גופי היה ללא משקל ,פקחתי את עניי וראיתי מולי אישה שאני לא מכירה "עוד מלכותך!" קראה האישה הבוכיה בשמחה "שמי אנדי קומי מהר מהר המורדים פרצו לארמון את חייכת לברוח!"

ואז הכל חזר אליי, אמא מתה, אדריאן עוזב את ידיי, הכל דם,צרחות,חתונה.

קמתי במהירות והסתכלתי על האישה "לכי מכאן עוד מלכותך בבקשה ברחי" אמא..אמא.. אמא שלי מתה! אוי לא.. אין זמן לעצב אני חייבת למצוא את אדריאן.

האישה רצה פתאום וחיבקה מישהו שנראה גמו בעלה.

התחלתי לרוץ ברחבי הארמון, לא ראיתי כלום. האנשים לא הפסיקו להתרוצץ ממקום למקום וצרחות לא הפסיקו להרעיד את ליבי.

כשראיתי את המורדים פונים לכיוון שלי פתחתי בריצה.

רצתי ברחבי המסדרון נעלי העקב שלי השמיעו קולות חזקים. פניתי לחדר הישיבות ונעלתי את הדלת, הורדתי את העקבים במהירות וחיפשתי כלי נשק.

מצאתי פגיון, הפגיון היה ישן אך חד. הוא יספיק. אני חייבת לעוף מכאן!

בעודי יוצאת מהארמון אני נושאת תפילה לכל העם שלי לאחים שלי לקרובים שלי ולאדריאן.

רגליי היחפות נחתכו כשקצתי בגינת הארמון, יצאתי מהפתח האחורי של הארוות רציתי לקחת סוס אבל ידעתי שאני לא יכולה לקחת סוס כי הארוות נעולות.

רצתי ליער , ענפים שרטו את זרועותיי, שערי התבלגן, שמלתי נקרעה והוכתמה בדם. רגליי נפצעו ודיממו. הכתר הזהב הקטן כבר ממזמן נעלם.

רצתי כל כך הרבה זמן, הגעתי לעומק היער וכבר התחיל להיות חשוך. אני חייבת למצוא מחסה! אני חייבת למצוא את אדריאן.

פתראום ראיתי שביל והלכתי דרכו עד שהגעתי לבית כפרי קטן. נאנחתי בשמחה ודמעות עלו בעניי.

רצתי לשם ודפקתי על הדלת בחוזקה "הצילו! אני צריכה עזרה! אני הנסיכה דיאנה מיגפולד מורדים פלשו לארמו-" דבריי נקטעו מפתיחת דלת.

איש זקן בעל קרחת ופנים מאימות ניצב מולי, הוא היה רחב נורא גבוה ומפחיד. אני חייבת לברוח .

"מי את?" הוא התקווה היחידה שלי "אני צריכה מחסה אני הנסיכה" הוא סקר את גופי במבט מגעיל "אתן לך לשון כאן לילה אחד, לא יותר." רעדתי.

"בתמורה ארצה את גופך ללילה" פניי האדימו ופתחתי בריצה, ליפני שהספקתי לעשות עוד צעד גופי הוטח במשקוף הדלת. "לאן את חושבת שאת הולכת נסיכונת?" בהלה תקפה את גופי הרועד "בבקשה! תעזוב אותי במנוחה.." הוא חייך חיוך מבחיל.

בחילה עלתה בגרוני "ששש תירגעי" לחש ורכן קרוב אליי. ואז ניזכרתי הפגיון!
הוצאתי את הפגיון ממחוך שמלתי ובלי לחשוב פעמיים דקרתי את בטנו, הוא זעק וזעם מילא את פניו הגועליות.

עדפתי אותו מעליי והוא נפל ארצה , התחלתי לרוץ ואז הרגשתי חץ פוגע בכתפי, הכל הסתחרר, ראייתי התערפלה וגופי היה חסר משקל.

נפלתי ארצה ובפעם השנייה להיום איבדתי הכרה.

תציל אותי אדריאן!
בבקשה.

.........................................................................
מקווה שאהבתם!
אמאלה איזה מתחחח אחרי הפרק הזה אני חייבת לנשום עמוק ולהרגיע את הלב שלי אני קצת בהלם מעצמי חחח. מה אתם חושבים שקרה לאדריאן? מי ירה חץ בדיאנה?

לפרק הבא - 40 הצבעות 26 תגובות . יאללה סומכת עליכם🤩

מילים 463🤗

תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם😍

משפחה מלכותית👑/גמורWhere stories live. Discover now